א. מעמדם המשפטי של היהודים באלג'יריה לפני הכיבושים הצרפתיים:
עת התחיל הכיבוש הצרפתי באלג'יריה בשנת 1830 מנתה הקהילה היהודית כ-16,000 נפשות, רובם התרכזו בעיקר בשלושה ערים מרכזיות: אלג'יר, קונסטנטין ואוראן.
קהילות קטנות יותר שכנו גם בערי נמל אחרות או ביישובים קטנים בדרום המדינה, בקרבת הסהרה.
טרם פלישת צרפת נהנו יהודי אלג'יריה ממעמד "בני חסות" ("אהל אל ד'ימה") מעמד שסיפק ליהודים הגנה מסוימת אך לא מעמד פוליטי, כך למשל היהודים חויבו לשלם "ג'יזייה"- מס גולגולת.
לדוגמא: אם מוסלמי הרג יהודי הוא רק שילם קנס ולא נענש על רצח. עדותם בבית דין לא נחשבה לקבילה, בנוסף נאסר עליהם לבנות בית גבוה יותר מבית מוסלמי.
מגוריהם הוגבלו לרובע מוגדר ונאסרה עליהם היציאה ממנו החל בשעות הערב המוקדמות.
לעיתים חויבו היהודים ללבוש בגדים מיוחדים על מנת שיזוהו ככאלו.
נאסר עליהם ללבוש ירוק, (הצבע שסימל את צבא האיסלאם) או אדום (צבע האימפריה העות'מנית).