שאלה 1:
א.
בשנים 1912 – 1914 פרץ ויכוח שנמשך כעשרים שנה בין תומכי לימוד הקבלה לבין מתנגדיה בתימן.
המתנגדים נקראו "דרדעים" – דור דעה, בראשם עמד הרב יחיא קאפח, התומכים בהמשך העיון בקבלה נקראו "העיקשים", בראשם עמד הרב יצחק הלוי.
מתנגדי הקבלה שאפו להחזיר את המסורת של יהודי תימן לימים המקוריים שלה, למשל, לחזור לנוסח התפילה המקורי הבלדי, ללא השפעות קבליות, למחוק ולבטל את השפעת הקבלה שגרמה לשינוי נוסח התפילה לנוסח שאמי, שהוא נוסח ספרד.
בימי השלטון העותומאני בשנים 1872 – 1918 חלו תמורות שונות בתימן, בתחומי הכלכלה, החינוך וצורת השלטון, בנוסף, עם היותה של תימן חלק מהאימפריה העותומאנית החל מעבר של ידיעות ואנשים בצורה חופשית, מעבר סוחרים וקשרי מכתבים עם קהילות יהודיות אחרות בעולם, שירותי דואר סדירים וטלגרף זירזו את העברת המידע, והספרות היהודית העדכנית הגיעה גם לתימן.
רעיונות תנועת ההשכלה, שחדרו אל יהודי תימן, לא היו כפי המקובל באירופה בה מטרתם הייתה להעניק ליהודים שוויון זכויות אזרחי ופתח להתערות בחברה הכללית, הנוכרית, על כך בתימן אפילו לא היה ניתן לחלום, אלא רעיונות ההשכלה העצימו בעיקר את החשיבה הרציונאלית והביקורתית על המובא בסיפורי האגדה, בספרות חז"ל, הם פיתחו אצל הנחשפים להשכלה את חוש הביקורת המדעי, הרציונאלי אל מול האמונה התמימה שהייתה אופיינית בעבר טרם ההשכלה, לפיכך, אנשי יהדות תימן שנחשפו למפגש עם הרעיונות והאישים המשכילים החלו להפנים כי האמונה במדרשים ובאגדות כפשוטן אינה עוד הגיונית וכי יש לבחון בעין ביקורתית ושכלתנית את ענייני האמונות והדעות, שבעיקר השתבשו ע"י תורת הסוד, בה המיסטיקה גוברת על ההיגיון לכן המשכילים התנגדו לקבלה, שהחלה לחדור לעם ישראל החל מהמאה ה-13, ולתימן במאה ה- 16.