כיצד השימוש במדיום הקולנועי עשוי להוות כלי תרפויטי
מוסד לימוד | האוניברסיטה הפתוחה |
סוג העבודה | עבודת סמינריון |
מקצוע | פסיכולוגיה, קולנוע ותאטרון |
מילות מפתח | וידאו, חקר, טיפול, ילדים, כתיבת תסריט, מדיום, מחקר, משחק, נוער, סרטן, עריכה, פסיכודרמה, צילום, צעירים, קבוצה, קולנוע, שיר יוסף, תרפיה |
ציון | 97 |
שנת הגשה | 2025 |
מספר מילים | 12866 |
תקציר העבודה
עבודת סמינר לסיכום הקורס10931 -המדיום באומנויות: סוגיות אסתטיות ותרבותיות(האוניברסיטה הפתוחה)
שאלת המחקר העומדת בבסיס עבודה זו היא באיזה אופן ניתן לעשות שימוש בקולנוע ככלי תרפויטי וכיצד ניתן להשתמש באלמנטים הייחודיים של הקולנוע על מנת להוביל תהליך טיפולי. המחקר יתמקד בייחודיותו של המדיום הקולנועי הנחשב למדיום בעל חוויה חושית אשר נתפסת כ"מצב חי" בעיני הצופה והיוצר. כלומר, גם כאשר אנו צופים בסרט וגם כאשר אנו יוצרים אותו אנו נשאבים לעולם אחר אשר נתפס לרגע כמציאות חלופית. מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה חזותית ומדעי המוח הצביעו על כך שבזמן הצפייה, מתקיימת הזדהות מוגברת של הצופה עם הסרט ולכן קיימת מעורבות רגשית שלו כלפי ה"דימוי הגשמי" שמתקיים בין יוצר הסרט, הצופה והסרט עצמו, מצב אשר נחשב כ"מצב חי" של התפיסה (Sobchack, 2004 p:76-77).
בעבודה זו אבקש לבחון את הספרות התיאורטית שנכתבה על טיפול בוידאו תרפיה אל מול החוויות של המטופלים בוידאו תרפיה מהשטח. אערוך מחקר איכותני שיכלול חמישה ראיונות עומק חצי מובנים עם חמישה מטופלים שלקחו חלק בקבוצות אותן הובלתי. לאחר ביצוע הראיונות אתמלל את הריאיון ואערוך ואנתח את הנתונים על ידי חלוקה לתמות. אעשה זאת על ידי קריאה מעמיקה של התימלולים ואיתור דפוסים או נושאים שחוזרים על עצמם המרואיינים. אקודד את הנושאים ואבחן את הקשר התמטי ביניהם. תמה תחשב לנושא החוזר על עצמו בתבנית דומה או דפוס תגובה דומה שלוכד תוכן רלוונטי לשאלת המחקר בתוך מערך הנתונים Braun & Clarke, 2006: p 97)). לאחר מכן אשקף את התמות בפרק הממצאים ואערוך דיון אינטגרטיבי בין הממצאים לבין הספרות התיאורטית בהקשר של שאלת המחקר. לבסוף אביא את מסקנותיי ואסכם.