טלוויזיה ואינטרנט בהקשר המשפחתי – יחידה 1
הקדמה-
יחידה 1 עוסקת במקום של הטלוויזיה והאינטרנט בחיי המשפחה. באופן עקרוני הטענה היא שגם הטלוויזיה וגם האינטרנט חדרו בצורה מהירה לחברה המערבית ובפרט בישראל. טלוויזיה ישראלית התחילה ב1968 עד שנת 1993 היה ערוץ אחד, ולאחר מכן בשנת 93 היה ערוץ 2 טלוויזיה בכבלים לאחר מכן בשנת 95 בערך נכנס האינטרנט לבתים בישראל.
מבנה היחידה-
• השימושים החברתיים בטלוויזיה .
• מערכי תקשורת ואופיי המשפחה והשימוש בטלוויזיה.
• תיווך משפחתי וטלוויזיה – בתוך נושא זה יהיה גם: 1. שיחות טלוויזיה 2. טלוויזיה ולמידה.

השימושים החברתיים בטלוויזיה
המחקר של גימס לאל פורסם ב1980 ובדק באמצאות תצפיות בבתים של משפחות שונות איזה סוג של שימושים המשפחות עושות בטלוויזיה. המחקר מראה על שתי סוגים מרכזיים של שימושים בטלוויזיה-
1. שימושים מבנים (לא קשורים לתוכן הטלוויזיוני):
1. הטלוויזיה במשאב סביבתי: הטלוויזיה נותנת לבני המשפחה של נוכחות חברתית ושל פעלתנות. גורם לאנשים להרגיש שהם לא לבד בבית, הטלוויזיה פועלת כרעש שגרה בבית.
2. טלוויזיה כווסת התנהגויות: הטענה היא שהטלוויזיה עוזרת למשפחה לחלק את שעות היממה ואת הפעילות המשפחתיות , לדוגמא: אוכלים עד 8 בערב כי ב8 בערב יש חדשות בטלוויזיה.
2. שימושי יחסים: שימושים שקשורים להתנהגויות סביב הטלוויזיה, ובהקשר הזה לאל גימס מציין במחקר את הסוגים הבאים:
א. מסדירי תקשורת- בני המשפחה נעזרים בדמויות מצבים ונושאים מהטלוויזיה כדי להסביר לעצמם על המציאות שלהם. בנוסף לכך הטלוויזיה מהווה נקודת התייחסות משותפת לכולם, מאפשרת שיחות סביבה וגם הפוגה בשיחות. לדוג' שאני רואה סדרה מסוימת ומשווה את מה שקורה כרגע בסדרה למה שקורה לי בחיים- במהלך ישיבה עם המשפחה זה יכול לגרום לדיאלוג בין כולם על המצב שהם רואים.
ב. השתייכות או הימנעות: מצד אחד הטלוויזיה מאפשרת למשפחה להתכנס סביבה , כלומר לראות כולם ביחד ובצורה כזו לקיים קשר בין בני המשפחה. מצד שני הטלוויזיה מאפשרת גם לצופים בה להתנתק ולהימנע מקשר חברתי עם הסובבים אותו, ולסמן לעצמו מרחב פרטי שבתוכו לא יפריעו לו.
ג. למידה חברתית: הטלוויזיה מאפשרת לצופים ללמוד ולקבל מידע בנושאים שונים: פוליטיקה, כלכלה – הרבה פעמים לומדים מהטלוויזיה.
ד. מיומנות ושליטה: טלוויזיה מאפשרת בעיקר להורים להפגין סמכות על הילדים למשל דרך הפיקוח על הצפייה, מבחינת כמות, תכנים , עיתוי . השימוש הזה מאפשר להבין את חלוקת הכוח והתפקידים בתוך המשפחה. לדוג' – הורה יכול להשתמש בטלוויזיה בתור עונש – אם לא תתקלח אין טלוויזיה.
לסיום לאל גימס מוסיף לשימושים הללו גם את מושג –"הטקס", וטוען שהצפייה בטלוויזיה היא כוללת בתוכה מאפיינים שחוזרים על עצמם. ושהופכים אותה לסוג של טקס- אוכלים סביב הטלוויזיה, השיחות סביב הטלוויזיה, מקומות ישיבה לקבועים בחלק מהבתים.

מערכי תקשורת ואופיי המשפחה והשימוש בטלוויזיה
המחקר של צאפי ומקלאוד (1972).
המחקר בדק איך האופי של המשפחה וסוג התקשורת בתוכה משפיעים על הצפייה בטלוויזיה של הילדים. המחקר נעשה על ידי שאלונים שהופנו למשפחות והממצאים שלו מלמדים על אבחנה בין 2 סוגים של משפחות: (חשוב למבחן יכול להיות מושג)
1. משפחות בעלות אוריינטציה חברתית גבוהה: משפחות כאלה מעודדות את הילדים להסתדר עם בני המשפחה והחברים, להימנע מעימותים, לא לפגוע ברגשות של האחרים ולשמור על שלום בית. ילדים שגדלים במשפחות כאלה הם יותר נוחים, יותר ממושמעים, יותר משתפי פעולה. מבחינת הצפייה בטלוויזיה מתברר שבמשפחות כאלה צופים יותר בטלוויזיה בעיקר בתכני בידור, ההורים במשפחות האלה פחות מפקחים על הצפייה של הילדים. בנוסף לכך הטלוויזיה משמשת כרעש רקע, מספקת נושאים לשיחה ועוזרת לווסת או לסדר את סדר היום של המשפחה.
2. משפחות בעלות אוריינטציה מושגית גבוהה: משפחות כאלה מאופיינות באווירה של תקשורת פתוחה ושל הבעת דעות ורעיונות מצד הילדים, מה שמאפשר לילדים להיחשף לנקודות מבט שונות ומגוונות. ילדים שגדלים במשפחות אלו הם יותר ביקורתיים, ווכחנים, דעתניים, פעילים בבית ספר, תלמידים טובים יותר. במשפחות כאלה הילדים צופים פחות לעומת משפחות אחרות בטלוויזיה מעדיפים בעיקר אקטואליה ופחות בידור, הצפייה שלהם מפוקחת על ידי ההורים – כך שהם נחשפים פחות לתכנים אלימים. במשפחות כאלה ההורים משתמשים בטלוויזיה כדי להעביר לילדים ערכים ולפקח על ההתנהגות שלהם.

תיווך משפחתי וטלוויזיה
• הנחת היסוד בנושא זה היא שהצפייה של הילדים בטלוויזיה היא בהקשר משפחתי, בעצם אין השפעה ישירה של הטלוויזיה על הילדים מכיוון שהמשפחה היא סוג של סנן, גורם מתווך שדרכו הטלוויזיה מגיעה אל הילדים.
• הכלי המרכזי שדרכו נעשה התיווך הוא שיחות.
פול מסריס (1983) בדק במחקר אילו סוגי שיחות טלוויזיה קיימים . המחקר שלו נעשה דרך ניתוח של דיווחים של אימהות על שיחות טלוויזיה והניתוח של-ו הראה שני סוגים:
1. שיחות עם אוריינטציה למידע: כלומר שיחות שבהן ההורה (בדר"כ האימא) מוסיף מידע לילד בעקבות תכני טלוויזיה שהילד צורך, באופן כזה הסוג הזה של השיחה מרחיב את עולם הידע של הילד.
2. שיחות עם הנחיות התנהגותיות: כאן מדובר על שיחות שמשתמשות בהתנהגויות שרואים בטלוויזיה כדוגמא חיובית או שלילית עבור הילדים. שיחות כאלה משמשות את ההורה להבהיר לילד מהי התנהגות רצויה (חיובית) ומהי התנהגות לא רצויה (שלילית).

מחקר נוסף גם של מסארי וסארט (1981)-
המחקר הזה בדק איך שיחות טלוויזיה עוזרות לילד להבין את ההבדל בין מציאות לבין דמיון.
• ילדים עד גיל מסוים לא מבחינים בין דמיון (תכנים בטלוויזיה ) לבין המציאות, ולכן השיחות עם ההורים מסייעות להבין את הקשר בין המציאות לדמיון.
שיחות כאלה אומרים החוקרים מכילות בתוכן שלושה מרכיבים :
1. קטגוריזציה: שיחה שבה ההורה מסביר לילד את הדרך והאופן שבו הטלוויזיה מציגה את המציאות (כמו למשל, שרואים בטלוויזיה דם אז ההורה אומר לילד שזה קטשופ כדי שהילד יבין שזה לא אמיתי).
2. חיזוק או גינוי (אישור): שיחה שבה ההורה מחזק ומאשר את התכנים שבטלוויזיה או שולל אותם. (לדוג' אם יש מצב מסוים בסדרה ההורה יכול להגיד לילד במציאות זה לא ככה או להפך).
3. השלמה- מצב שבו ההורה מעודד את הילד להשלים מידע ממקורות אחרים בכוחות עצמו.
לסיכום המחקר- החוקרים טוענים ששיחות כאלה מאפיינות בעיקר את המשפחות בעלות האוריינטציה המושגית.

מפגש 2- 24.3.15
האינטרנט וההקשר המשפחתי
הקשר הרחב:
בשנים האחרונות טכנולוגיות תקשורת חדשות כמו האינטרנט והסלולרי הופכות להיות חלק בלתי נפרד מחוויית הילדות, בהקשר הזה עולים שני מושגים שמעבירים את הפער בין צעירים לבין מבוגרים.
• ילידים דיגיטליים: הכוונה לילדים לצעירים שנולדו לתקופת האינטרנט והוא חלק בלתי נפרד מהם ומחייהם. הוא מוכר להם, הם שולטים בו והרבה פעמיים הם אלה שמלמדים את המבוגרים להתמצא באינטרנט.
• מהגרים דיגיטליים: הכוונה להורים ולמבוגרים שהעולם הדיגיטלי (האינטרנט) הוא זר להם, הוא חדש להם הם לא גדלו עליו. לכן הם פחות מתמצאים בו והרבה פעמיים זקוקים להדרכה של הילדים (הילידים הדיגיטליים).
בנוסף לכך האינטרנט זוכה ליחס כפול מצד המבוגרים. מצד אחד האינטרנט נתפס כמשהו אופטימי מכיוון שהוא מאפשר חופש ביטוי, שיווין, נגישות למידע, מעורבות חברתית. מצד שני יש בו מימד פאסימי שמדגיש את הסכנות שיש באינטרנט בפרט לילדים (עבריינות מין, פורנו, אלימות).

אופי המשפחות והאינטרנט: השימוש המשפחתי בכלל וזה של הילדים בפרט באינטרנט מושפע ממכלול של גורמים, כמו למשל: השכלה, דת, חילוניות וכו'.
המחקר שנעשה בתחום הזה בדקה חוקרת בשם לין שופילד קלארק (2013) :
במחקר הזה קלארק בדקה על ידי ראיונות את ההשפעה של המעמד החברתי של המשפחה על השילוב של התקשורת החדשה (האינטרנט) בחיי היומיום של המשפחה.

המחקר מבחין בין שני סוגי משפחות:
• משפחות ממעמד גבוה ומבוסס כלכלית: שאותן החוקרת מאפיינת כמשפחות "בעלות מוסר של הבעת העצמה" – במשפחות כאלה ההורים מעודדים את הילדים לשימוש חיובי באינטרנט, כלומר לשימוש שיקדם חינוך, הישגיות, רכישת ידע וכו'. במשפחות כאלה ההורים מכבדים את הזכות של הילד לעצמאות ולפרטיות, סומכים על קבלת ההחלטות ועל שיקול הדעת של הילדים בשימוש באינטרנט. הילדים מצדם נעזרים באינטרנט או בתקשורת כדי לשמור על קשר עם ההורים גם בהתבגרות שלהם (של הילדים) וגם מקבלים עצות ותמיכה מההורים דרך האינטרנט גם שהם מתרחקים מהבית. האינטרנט מאפשר להם (להורים ולילדים) להיות בקשר ואפילו להיות מעורבים בחיי הילדים.
• משפחות ממעמד נמוך-בינוני ולא מבוססות כלכלית: שאותן החוקרת מאפיינת כמשפחות "בעלות מוסר של חיבוריות ויחס של כבוד"- במשפחות כאלה סגנון ההורות מאופיין בעיקר בדאגה לילדים של הילדים ועידוד הילדים להשתמש בטכנולוגיה תוך דגש על כיבוד המשפחה והסמכות ההורית. במשפחות כאלה בני המשפחה בחיי היומיום מאופיינים ביותר צפיפות ויותר שהייה אחד עם השני (לא כי הם רוצים אלא כי זה מה שמחייב אותם- דירה של 3 חדרים ל10 נפשות). צרכי המשפחה קודמים וחשובים יותר מהצרכים של הילד, למשל בנושא של רכישת מכשירי תקשורת: טלוויזיה או מחשב אחד בבית. כל זה מוביל לעיתים למרדנות מצד הילדים ומתח ביניהם ובין ההורים כאשר לעיתים הילדים מוצאים את עצמם בעליונות על פני ההורים בגלל הנגישות שלהם לטכנולוגיה.
שימושי של משפחות באינטרנט:
השימושים שנעשים באינטרנט מוגדרים על ידי דפנה למיש באופן הבא:
• שימושי תקשורת- כלומר שימושים סביב הדואר האלקטרוני, הרשתות החברתיות שמירת קשר בין הורים לילדים.
• שימושי בידור ומשחק- משחקים, טלוויזיה באינטרנט, בידור.
• שימושי יצירה- כמו למשל כתיבת בלוגים, העלאת קבצים לרשת.
• שימושים מסחריים- קנייה ומכירה של מוצרים דרך האינטרנט.
• שימושים אזרחים: מעורבות חברתית ופוליטית: חתימה על עצומות, מחאות.
בהמשך לשימושים שנעשים באינטרנט דפנה לניש מציינת שקיים תהליך של "ביות" שבו המשפחה עושה שימוש יומיומי באינטרנט ובסלולרי. כך שהמושג "ביות" מבטא את התהליך שבו המשפחה קולטת את הטכנולוגיה והופכת אותה לחלק מהיומיום.
לניש טוענת שהאינטרנט ובעיקר הסלולרי מאפשר לבני המשפחה (להורים ולילדים) תחושה של שייכות וביטחון בגלל היכולת לשמור על קשר מחוץ לבית. זה מביא למצב שבו ההורים שבדרך כלל נמצאים בדילמה בין הרצון להגן על הילדים לבין הרצון לתת להם להתפתח עושים שימוש בתקשורת בסלולרית כדי לשמור על קשר עם הילדים וגם כדי לשחרר אותם.
תיווך בין המשפחה לאינטרנט-
בניגוד לטלוויזיה שבה קיימת צפייה משותפת שכוללת שיחות ותקשורת בין אישית השימוש באינטרנט הוא יותר אישי ולפעמים קשור לסיכונים ולכן יש צורך שההורים יהיו גורם מתווך בין הילדים לאינטרנט: אבל התיווך הוא בעייתי יותר לעומת הטלוויזיה,
• למעשה רוב התיווך באינטרנט הוא "תיווך מגביל" בעיקר בנוגע לכמות הגלישה, העיתוי שלה ובנוגע לתכנים מסוימים.
• אפשרות נוספת שיש להורים לעקוב אחר ההיסטוריה של הגלישה של הילד.
• דרך נוספת של תיווך מצד ההורים היא על ידי שיחות עם הילדים בנוגע