במדינת ישראל, בריאותו של הפרט באזור מגוריו והקהילה אליה הוא משתייך, מושפעת ממכלול גורמים רחב , כאשר ישנה השפעה ניכרת של מאפיינים כלכליים- חברתיים של סביבת חיים. לכן, הגיוני בהצגת תמונת מצב בריאותית של האוכלוסייה, להתייחס אליהם Perkowsk, Rodberg 2016).) בהסתמך על הגישה הליברלית , האחריות על בריאותו של הפרט מוטלת בראש ובראשונה על כתפיו ואין זה תפקידה של החברה להקדיש לכך משאבים, יחד עם זאת, הגישה מתעלמת משני פרמטרים משמעותיים: 1.בחברה בה יש קשר בין כל תחומי החיים למצב הבריאות ורווחת הפרט שחי, יש השפעה ישירה על כולה. 2."אדם כלכלי" הוא בפועל חלש, מלא בסתירות ובראיה קצרה ועם העדפות שמשתנות לפרקים. המסקנה המתבקשת היא שהחברה אמורה לדאוג לבריאותו של הציבור שתתבטא באחריות: לאספקת שירותי הבריאות מצד הממשלה ושמירה על ציות להוראות הטיפול והתנהגות מתאימה אצל הפרט Filc, 2010).) זהו לא סוד שבישראל איכות שירותי הבריאות והרפואה נמוכה ביחס לעולם המערבי והדבר מתבטא בכמות החולים היחסית, ברמת הטיפול ובהקצאת משאבים מספקת לשם קידום ופיתוח התחום ומכאן נפגעת איכות החיים, כאשר הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות טמונה ביסודות שלה, שכן במשך השנים ניכרת שחיקה מאסיבית במקורות הכספיים של הבריאות הציבורית ומנגד הוגדלו ההוצאות על הבריאות הפרטית. בבחינת העבר של ישראל,ב1995, מערכת הבריאות הממלכתית עם התחרות בין קופות החולים החלה ומן ההתחלה היה נראה שהנתונים טובים והאחריות התחלקה בצורה מסודרת בין כל הגופים הנוגעים בדבר, אך בירידה לפרטים, התגלו לא מעט חולשות הכוללות את התחומים הבאים: -בעלות ממשלתית על בתי חולים כלליים