קראו את הקטע שלפניכן/ם, בחרו שלושה נושאים מנושאי הקורס ונתחו באמצעותם את הקטע.
בכל אחד מהנושאים יש להציג בקצרה את טענות החוקרת ולאחר מכן יש להסביר כיצד הייתה
מתייחסת לנאמר בכתבה.

לכודות בין שתי מגפות: קורונה ורצח נשים
*שלוה וייל )מאי, 2020" .הארץ"(
"רצח נשים הנו מגפה עולמית ממש כמו הקורונה. לפי נתונים שנאספו על ידי האו"ם, בשנת 2017
נרצחו בעולם כ–90 אלף נשים — 137 בכל יום בממוצע — מתוכן כ–50 אלף על ידי גבר שהכירו,
כגון בעל, בן זוג או קרוב משפחה אחר. רצח נשים מסוג זה נקרא "פמיסייד" והוא שונה מרצח
נשים אקראי, הנגרם בעת שוד או פעילות פשיעה אחרת: פמיסייד הוא רצח של נשים בגלל שהן
נשים. בעקבות הקורונה, עלה מספר קורבנות הפמיסייד ואין ספק, שכאשר יתפרסמו הנתונים
המלאים לשנת 2020, יתברר כי מספר הנרצחות גבוה ממספרן במפקד האחרון שערך האו"ם ב–
2017( השנה האחרונה שלגביה יש נתונים מלאים(. לפי דיווחים ראשוניים מכל מדינות העולם,
אכן התרבו המקרים של אלימות ושל רצח בתוך המשפחה. עדיין אין נתונים מדויקים, אך כבר
לפני שבועיים הכריז מזכ"ל האו"ם על גל של עלייה גלובלית באלימות נגד נשים, בעת שנשים
וילדים שהו בסגר. הוא לא התייחס לעלייה במספר הרציחות של נשים.

רצח נשים דומה לקורונה: שניהם הורגים. אבל בעוד שמשאבים גלובליים עצומים מוקצים
להתמודד עם מגפת הקורונה, רצח נשים בקושי מוכר כבעיה, למרות תדירותו. לקורונה השלכות
חברתיות רבות בהקשר של מגדר ואלימות ביתית. בכל המדינות מקלטי נשים התמלאו או נסגרו
ונשים נשלחו "הביתה" כדי לגור יחד עם בני זוג אלימים. נשים בבידוד או בסגר כמעט שאינן
פעילות ברשתות החברתיות והן מתקשות לפנות לעזרה או לקבל תמיכה מחברים, עובדים
סוציאליים או פסיכולוגים. בצרפת הודה שר הפנים כריסטוף קסטנר, כי מאז הסגר במדינתו
האלימות במשפחה עלתה ב- %30 .וודאי שזה לא הכל. מקרי אלימות רבים אינם מדווחים, בגלל
שהגברים מונעים מנשותיהם להשתמש בטלפון או לחפש עזרה באינטרנט. בברזיל הקו החם
"ליגה 180 "דיווח על עלייה של %18 בפניות בשבוע אחד בחודש מארס. בטורקיה עמותות
מדווחות על עלייה של %30 בתלונות של נשים נגד בעליהן. בבריטניה הקו הלאומי נגד התעללות
דיווח על עלייה של %25 במספר הפניות מאז התפרצות המגפה. בצ'ילה, העמותה נגד אלימות
במשפחה גיבשה "תוכנית חירום פמיניסטית לתקופת משבר הקורונה". כל זאת כדי לגבש
אסטרטגיות קולקטיביות לעזרה הדדית, כולל הנחיות לנשים איך לצאת ממצבים ביתיים
מסוכנים, ואיך לגייס עזרה של אנשי מקצוע בענייני בריאות וטיפול בילדים.
המצב ברוב מדינות העולם הוא עגום. ממשלות מפנות משאבים להתמודדות עם מגפת הקורונה
ובה בעת מקטינות את המימון של שירותי בריאות ושירותים משפטיים וסוציאליים לקורבנות של
אלימות. בפועל, התופעה של אלימות במשפחה — שלעתים קרובות התוצאה הסופית שלה היא
רצח נשים — נמצאת כה נמוך בסדר העדיפויות, שעמותות חייבות לפעול במקום המדינה,
שאינה מתפקדת. במצב כזה, אלימות נגד נשים מידרדרת במהירות למצב הקיצוני שלה —
לרצח ]…[
ומה לגבי ישראל? משרד הרווחה דיווח על עלייה של %20 בפניות לקו החירום שלו בחודש שעבר.
בירושלים המקלטים לנשים מוכות התמלאו ועיריית ירושלים מבקשת להפוך מלון או מלונית
בעיר למקלט נוסף. אבל אין מספיק משאבים להגן על הנשים שעוברות התעללות ולסייע להן
משפטית, חברתית וכלכלית. כבר ב–2017 הוקצו 250 מיליון שקלים למיגור האלימות נגד נשים
בפריסה ארצית, אך עד היום הזה הכסף לא חולק )כעת התירוץ הוא שאין ממשלה( ]…[.
בניגוד ל–33 מדינות נאורות אחרות, ישראל לא חתמה על אמנת איסטנבול )מ–2011 )למניעת
אלימות נגד נשים, ולכן גם אינה מחויבת ליישם את הצהרת המדינות החתומות עליה, על
עקרונות ליישום בזמן מגפת הקורונה. ההצהרה כוללת שאיפה לכלול פרספקטיבה מגדרית
בתכנון אסטרטגיות למאבק בקורונה — וחובה שיש למדינות לסייע לנשים ביציאה מהקורונה.
בישראל אין מעקב אובייקטיבי ואין שום גוף שתפקידו לנהל מעקב וניטור של מקרים של רצח
נשים ]…[ למיטב ידיעתי, אף שהיו בכנסת דיונים על אלימות נגד נשים, מעולם לא היה דיון של
ממש בכנסת על רצח נשים. הכי קרוב לכך היה דיון שהתקיים באחת מהוועדות בנושא "שורדות
רצח" לפני שנתיים — דיון שלא הוביל לשום תוצאה. אין נתונים אובייקטיביים על רצח נשים
בישראל. יש רק דיווחים סותרים מהתקשורת, מהכנסת, מהמשטרה ומאתרי אינטרנט על מספר
הנרצחות. לפי הנתונים שהצלבנו מכל המקורות, מתחילת השנה נרצחו בישראל שמונה נשים,
ארבע מהן מאז תחילת משבר הקורונה, ושתיים בשבועיים האחרונים.

שני המקרים שאירעו בשבוע שעבר סוקרו היטב בתקשורת. את שניהם אפשר היה למנוע. משפחה
אחת התגוררה בחולון, השנייה בבת ים. שתי הנרצחות היו בערך באותו גיל, שתיהן עולות חדשות,
ולשתיהן שני ילדים. בשני המקרים הרצח התרחש בזירה הביתית לאחר ויכוח סוער. בשני
המקרים הרוצח היה אסיר שריצה תקופת מאסר על אלימות נגד אשתו, ושוחרר ללא טיפול או
מעקב. בשני המקרים לא הוצא צו הרחקה. במקרה של מסטוואל אלאזה, היא שוחררה לביתה
כאשר המקלט לנשים מוכות נסגר, ונאלצה לגור עם בעלה המתעלל, ששוחרר מהכלא בתקופת
הסגר.
מיליארדי שקלים מגויסים כדי למנוע את התפשטות מגפת הקורונה אבל שכחו מגפה עולמית
אחרת: ה"פמיסייד". ההבדל בין הקורונה לבין רצח נשים הוא שקורונה היא מגפה חדשה, שהכל
מקווים שתסתיים בקרוב, אבל רצח נשים הנו מגפה גלובלית, שנמשכת כל הזמן. במקרים רבים
ניתן למנוע אותה, אלא שלרוע המזל רק למעטים אכפת.
*ד"ר וייל היא חוקרת בבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס באוניברסיטה העברית