סיכום המעשיה "הפיות"
הסיפור נפתח בתיאור אם אלמנה שהיו לה שתי בנות. הבת הבכורה הייתה גאוותנית, עקשנית וקשה, בעוד שהבת הצעירה הייתה שקטה, עדינה וטובת לב כמו אביה. האם, שאהבה בני דמותה, העדיפה מאוד את הבת הבכורה ושנאה את הצעירה. היא הייתה מקבלת את ארוחותיה של הבת הצעירה במטבח ומעסיקה אותה בעבודות בית קשות. בין היתר, נאלצה הבת הצעירה ללכת מספר פעמים ביום לבאר המים שהייתה רחוקה כחצי מיל מהבית, ולשאת מים מלא דלי. יום אחד בבאר ניגשה אליה אישה ענייה וביקשה לשתות. הבת נתנה לה מים בחיוך ובחן. האישה ברכה אותה שמפיה יצאו פנינים ויהלומים עם כל מילה. כאשר חזרה הביתה, כעסה עליה האם על האיחור. אך כשהבת הצעירה דיברה, נשרו מפיה פנינים ויהלומים, והתברר שהאישה הייתה פיה. האם שלחה מיד את הבת הגאוותנית גם כן לבאר, אבל כשאישה עטופה בחלוק יוקרה ביקשה ממנה מים, היא סירבה בגסות רוח. האישה קיללה אותה שיצאו מפיה נחשים וקרפדות.
הבת הצעירה ברחה ליער מפחד האם, ושם מצא אותה נסיך צעיר שהתאהב בה והביא אותה לארמון. הבת הבכורה נאלצה לעזוב את הבית ומתה לבד ביער. המסר הוא שאדם טוב לב וישר יזכה בסופו של דבר לשכרו, בעוד שגאווה ורוע לב יביאו בסופו של דבר לידי עונש וסבל.