שאלה 1:

א.

נרטיב: היבט זה קשור ליחסים שבין הסיפור (פבולה) לעלילה (סוז׳ט). כזכור, הפורמליסטים הרוסים הם שהבחינו לראשונה במכלול היחסים שבין שני מרכיבים אלה של הנרטיב, ובתחבולות שאפשר לחבל על סמך הפער שביניהם. בורדוול מאמץ הבחנה זו, אך הוא מדגיש לא רק על התחבולות, אלא גם ובעיקר את ״עבודת הצופה״ הכרוכה בהבנת הסיפור הנובע מהעלילה, ובשחזורו. בורדוול מגדיר את מכלול היחסים בין הסיפור לעלילה באמצעות המושג סיפר, נרטיב (narrative) – כיצד הסרט פורש ומציג את פרטי המידע של העלילה, כלומר את אופן הזרימה של המידע הסיפורי. בסיפר כוונתנו להיקף ולעומק של המידע הסיפורי.

טווח המידע הסיפורי: נע בין סיפר שיודע הכול (הצופה נחשף להיקף נרחב של מידע, ויודע יותר מכל דמות אחרת הקיימת בעולם של הסרט), לבין סיפר, נרטיב, המוגבל למה שהדמויות יודעות, ולעתים אף לפחות מכך (הצופה נחשף למידע מצומם יחסית). היקף המידע הסיפורי יוצר ההיררכיה של ידע: בכל רגע נתון בסרט אפשר לשאול אם הצופה יודע יותר מהדמויות בסרט, פחות מהן או בדיוק כמוהן. כדי לנתח את היקף המידע של הסיפור יש לשאול: מי יודע מה ומתי? הצופה, בהקשר זה, הוא חלק בלתי-נפרד מן הקטגוריה ״מי״.