שאלה 1:
שלוש השפעות אפשריות של המעבר מלמידה בכיתות ללמידה בחוץ על החברויות הנוצרות בכיתה:

מחקריהם של מרגנדולר ומרצ'מן (1987) ומחקרה של הליניאן (1976) בדקו את האינטגרציות בין התלמידים עצמם והשוו את היחסין החברתיים בכיתה המסורתית לעומת כיתה פתוחה. מממצאי מחקרים אלו ניתן ללמוד כי מורים יכולים להשתמש בלמידה שיתופית בקבוצה (כיתה פתוחה/ למידה בחוץ) על מנת להשפיע על דפוסי החברות בקבוצה.

השפעה אפשרית אחת מהמעבר מלמידה בכיתה ללמידה בחוץ (כיתה פתוחה/ למידה בקבוצות) היא צמיחה חברתית רבה יותר. הלמידה בכיתה פתוחה מאפשרת לתלמידים להכיר מגוון רחב יותר של תלמידים ולפתח קשרים רבים יותר. הליניאן מצאה כי בכיתה הפתוחה ישנם פחות "כוכבים" ופחות תלמידים מבודדים. כמו כן, כמות האינטראקציה בתוך הקבוצה (בכיתה הפתוחה) הייתה רבה יותר ונצפו פחות שלשות א-טרנזטיביות ביחס לכיתה המסורתית

שאלה 2:
במאמרה של נודינגס (2008) מציגה המחברת שתי גישות מוסריות:
גישת הדאגה האכפתית- גישת המורה, הרוצה לעזור לתלמיד, כאשר הוא מסתכל מבעד לנקודת מבטו של התלמיד.
לעומת גישת המידה הטובה- גישת המורה לעזור לתלמיד מנקודת מבטו האישית שלו, כפי שהוא רואה לנכון שטוב לתלמיד ולא לפי נקודת מבטו של התלמיד. גישה המסתכמת במשפט של המורה האומר: "יום יבוא ותודה לי".

ההבדלים בגישות ביחס ל:
– הנעת התלמיד- המורה מגישת המידה הטובה פועל לעזור לתלמידים שלו מתוך נקודת מבט השואפת לעודד את המוטיבציה שלהם להצלחה באמצעות עידוד על פי ציונים ודירוגים, היוצרים בין היתר תחרותיות והפחדה ע" הערכה בחינות מתוך שאיפה שבכך ידחפו את הילדים להנעה להצליח בבחינות הנדרוש על פי תוכניות לימודים קבועות המוכתבות ע"י משרד החינוך. לעומת זאת, גישת הדאגה האכפתית דוחה עקרונות קבועים ומדגישה תשומת לב לאלה שאכפת מהם .מורים אכפתיים דואגים ללמידה אבל מכירים בעובדה שאין לפעול לפי תוכניות ושיטות הלימוד, אותן הורה משרד החינוך, משום שעליו להקשיב לתלמידיו ולקיים איתם דיאלוג במטרה לזהות את גורמי ההנעה ולכוון אותם לעבר תחומי עניין שמתאימים להם. ברגע שהתלמיד יודע שהמורה דואג לו ושאכפת לו ממנו, יהיה לו קשה