איגרת מקדונלד היא איגרת ששלח ראש ממשלת בריטניה, רמזי מקדונלד, לחיים וייצמן, ב13 בפברואר בשנת 1931 ובה חזר בו מכמה סעיפים שנכתבו בספר הלבן של 1930, לאחר מאורעות תרפ"ט.
בתקופת המנדט הייתה מתכונת של אירועים שחזרה על עצמה פעם אחר פעם: פרעות של ערבים ביהודים, הקמת וועדת חקירה, במקרה שלנו, הוקמו שתי וועדות, וועדת שואו וועדת הופ-סימפסון, פרסום ספר לבן ובו הצהרה על מדיניות בריטית חדשה. הפעם היו אלה מאורעות תרפ"ט, שהיו סדרה של פרעות ומעשי טרור מצד הערבים נגד היהודים בארץ, שבעקבותיהם פורסם הספר הלבן של פאספילד, שהגביל את צעדיהם של היהודים בישראל, היה פרו ערבי במהותו והתקבל בשמחה על ידי הערבים, אך עורר סערה בקרב היהודים. התגובות בעולם היהודי "על הספר הלבן של פאספילד" היו נזעמות ביותר. עיתונים בבריטניה וחברי פרלמנט בריטים התנגדו גם הם לספר הלבן, ההסתדרות הציונית שבראשה עמד חיים וייצמן, שהתפטר מתפקידו בעקבות הספר הלבן של פאספילד, קיבלה את אישור חבר הלאומים, לאחר פנייה אליהם, על כך שיש סתירה בין הכתוב בספר הלבן לבין הבטחותיה של בריטניה בעבר. הלחץ וההתנגדות לספר הלבן אכן השפיעו. את ה"ספר הלבן", מטעמי כבודה של הממשלה, לא ניתן לבטל, אך נמצאה דרך אחרת לפייס את דעת הציונים והיישוב היהודי בארץ ישראל. ב-13 בפברואר 1931 שיגר ראש ממשלת אנגליה, רמזי מקדונלד, איגרת אל וייצמן, ובה הודיע בריטניה כי היא חוזרת בה מכמה סעיפי הספר הלבן.
האיגרת עסקה במספר נושאים: ***סוגיית השלטון העצמי , ממשלת בריטניה חזרה והכריזה על מחויבותה להקים בית בארץ ישראל, זו הייתה הודאה ברורה על חובתה של הממשלה הבריטית לדאוג גם לגורל היהודים המבקשים לעלות לארץ ישראל בעתיד, ולא רק לאינטרסים של תושבי ארץ ישראל היהודים והערבים, כפי שהשתמע מתוך הספר הלבן. ***נושא נוסף , היה בעניין רכישת קרקעות בארץ ישראל – אין בכוונתה של ממשלת בריטניה למנוע מן היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל, אך תפקידה של בריטניה הוא לפקח שהקנייה תעשה באופן חוקי. הממשלה גם חזרה בה מן האשמות על נישול חקלאיים ערבים והצהירה שתוכל לבצע את התחייבותה ליהודים ללא פגיעה בערבים. איגרת מקדונלד היא, למעשה, חזרה על ההבטחה של הספר הלבן של צ'רצ'יל משנת 1922, לעודד התיישבות צפופה של יהודים. באגרת אין שום רמז לפיתוח הארץ. ***לגבי העלייה היהודית, בפרשנותה של איגרת מקדונלד, היה שיפור מנקודת הראות הציונית לעומת הספר הלבן: היא הבהירה כי ממשלת בריטניה אינה מתכוונת לפגוע בעלייה היהודית ואינה מתכוונת להפסיק את העלייה בעתיד. הממשלה שבה ואימצה את מדיניות העלייה המבוססת על עקרון כושר הקליטה הכלכלי, כפי שנקבע ב-1922.(השלטונות הבריטיים והמוסדות הציוניים היו שותפים לדעה שיכולת הקליטה הכלכלית היא הכלי המתאים ביותר לקביעת מידות העלייה היהודית לארץ ישראל, ההכרזה הרשמית על כך נעשתה ביוני 1922 בספר הלבן של צ'רצ'יל. ואולם הצדדים היו חלוקים על פרשנותו של עיקרון זה ועל אופן יישומו. )
על פניו נראה היה כאילו אגרת מקדונלד החזירה את המצב לקדמותו, לימים שלפני הספר הלבן השני של 1930, ואף מוקדם יותר – לקווים שהתוו בשנת 1922 בכתב המנדט ובספר הלבן של צ'רצ'יל, אך הדבר לא היה כך. בדיעבד, אביבה חלמיש טוענת, שהציונות קיבלה כאן "פסק זמן". כלומר: ליהודים