ממ״ן 11 ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל 10406 *

תקציר העבודה

ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל – ממ״ן 11 – ציון 90 (כולל הערות) (מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים)
שאלה 1 – א.
"אפשר לראות את הדמוקרטיה שקמה ב- 1948 כפשרה הכרחית בין המחנות הפוליטיים השונים [….]. עם זאת אפשר לראות את הדמוקרטיה שצמחה גם כמעין פשרה בין המגמות הדמוקרטיות- ליברליות לבין המגמות הדמוקרטיות פחות בכל מחנה" (נויברגר, עמ' 33) כיצד באו הדברים הללו של נויברגר לידי ביטוי בשנות העיצוב של הדמוקרטיה הישראלית?
בתשובתכם התייחסו גם לפרק הרלוונטי בספרו של נויברגר וגם לדברים שכותבים גלנור ובלאנדר בפרק 1 של ספרם ׳המערכת הפוליטית הישראלית׳.

בתקופת היישוב התרחשו תהליכים פוליטיים למען הקמת מדינה יהודית דמוקרטית ויציבה עם כמה שפחות שסעים, בעלת לגיטימיות שלטונית, אשר תהייה מוכנה להתמודד עם בעיות ומשברים לאחר הקמתה, אותם תהליכים כללו הסדרים בין המחנות השונים ובין המגמות הדמוקרטיות שבהם, שהמשיכו גם לאחר הקמת המדינה אשר בהמשך השפיעו על עיצוב הדמוקרטיה הישראלית לאורך שנותיה ועד היום. על פי הסדרים אלו ביססה ישראל בין היתר את מוסדותיה הפוליטיים ואת דפוסי ההתנהגות הפוליטית שלה תוך התחייבות לשיוויון זכויות, פיתוח הארץ, חוקה, חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות- תנאים אלמנטריים להקמת מדינה דמוקרטית. במקביל, היה על המדינה העתידית להוכיח כי יש לה יכולת להפעיל סמכות וזאת למרות הפילוג בין המחנות השונים הן על מנת להוכיח לגיטימיות דמוקרטית והן על מנת להוכיח כי היא מסוגלת להתמודד עם הבעיות והקשיים בניהול מדינה צעירה רווית אתגרים ביטחוניים. לשם כך, החילה חוקים ותקנות שהשפיעו על הדמוקרטיה שהתגבשה בשנים אלו. מסורות דמוקרטיות ומסורות לא דמוקרטיות מתקופת היישוב בסופו של דבר גיבשו ב48׳ דמוקרטיה המבוססת על הסכמות ופשרות – המוגדרת כדמוקרטיה הסכמית – דמוקרטיה שהיא לא ליברלית אבל דואגת להכיל את כל המגמות הדמוקרטיות ואת כל המחנות השונים, כך זה בא לידי ביטוי בשנות העיצוב – השנים הראשונות לקום המדינה:

הקמת מערכת חינוך עצמאית לחרדים-  על המדינה להפגין ממלכתיות ולשם כך להיפטר מהמערכת הוולונטרית מתקופת היישוב, על המחנות לקבל את המעבר מתנועתיות לממלכתיות, לוותר על השליטה בשירותים השונים שכל מחנה סיפק לאנשיו, (דבר שאז יצר תלות של החברה באותן מפלגות שסיפקו שירותים על פי שיוך אידיאולוגי) ולהפקיד אותם לידי המדינה על מנת שתיווצר חברה אזרחית מגובשת הרוכשת אמון וכבוד לסמכותה הבלעדית של המדינה. בשנות העיצוב המדינה כביכול לוקחת אחריות על אותם שירותים אבל לא בכולם ולא לגמרי, אך איפה שכן ניתן לראות את ההסכמיות שבין מחנה השמאל – זרם העובדים לבין המחנה האזרחי – הציונים הכלליים ב1953, היה כאשר נכרתה ביניהם ברית היסטורית שבאה בעקבות מחלוקת בסוגיית החינוך שהביאה לנפילת הממשלות בכנסת השנייה. הציונים הכלליים הצטרפו לקואליציה בממשלה של מפא״י ובכך נחקק חוק חינוך ממלכתי, אותו חוק ביטל את שיטת הזרמים בחינוך, עם זאת קם גוף חינוך ממלכתי דתי שמשוייך לזרם החרדי ועובד לגמרי בנפרד.

זהות המדינה- החרדים לפני הקמת המדינה היו ישות נפרדת וסירבו לקבל את סמכות היישוב, הפשרה איתם באה לידי ביטוי בתחום היחסים בין הדת למדינה וביסוס האתוס היהודי של המדינה שתקום. עקב המשך של הסדר הסטטוס קוו המדינה מתחייבת שהשבת תהייה יום המנוחה הרשמי, שמוסדות המדינה יהיו כשרים, הנישואין והגירושין – דיני אישות, יהיו על פי ההלכה היהודית האורתודוקסית ושיהיה חינוך יהודי עצמאי וזה מסביר למעשה את מערכת היחסים של דת ומדינה בשנים הבאות, בעקבות אותה דמוקרטיה הסכמית מתקבלת הסכמה בין מפלגה אחת לשניה וזאת על חשבון זכויות הפרט – חופש מדת. ביסוס האתוס היהודי מבטל ערכים דמוקרטיים ליברליים ובהמשך יוצר אי יציבות ומשברים ממשלתיים תכופים בשנות העיצוב שעיקרם סביב סוגיית דת ומדינה.