במשפט הפלילי נשמרת זכותו של אדם שלא להפליל את עצמו, אם במהלך החקירה ואם תוך כדי התנהלות המשפט. עם הודאתו בדבר העבירה, היא משמשת כראיה נגדו וכהוכחה לאשמתו (ויצטום, מרגולין ולביא, 2008). הודאת שווא הנה התוודות בדבר ביצוע עבירה על ידי אדם שלא ביצע את הפשע (יהושע-שטרן וכרמון, 2012). קיומה של תופעה זו מאיימת על החברה בשתי רמות. הראשונה, העוול הנעשה לחף מפשע הנכלא על לא עוול בכפו, והשנייה, לחברה בכללותה, שבקרבה ממשיך להסתובב הפושע האמיתי ולסכנה (סנג'רו, 2005).
עבודת מחקר זו עוסקת בתחום של הודאות שווא ומבקשת לבחון מהם המניעים הפסיכולוגיים להודאת שווא, זאת במטרה להבין מהן הגורמים והסיבות לכך שחשודים מודים בפשעים אשר לא ביצעו. המחקר הנו עיוני-תיאורטי ומענה על שאלת המחקר תינתן באמצעות סקירת המחקרים המרכזיים, הרלוונטיים והעדכניים בתחום של הודאות שווא.
לפיכך מבנה העבודה הנו כדלקמן:
• הודאות שווא – הגדרת המושג, התייחסות לסוגי הודאות שווא ומשקלן בבית המשפט.
• מעמד הודאת השווא במשפט הישראלי – תוך סקירת היקף התופעה בישראל אל מול היקפה בעולם, וכן התייחסות לפרויקט החפות בארה"ב ולדוגמאות אחרות מן העולם.
• גורמים פסיכולוגיים וחברתיים למתן הודאות שווא – סקירת הגורמים המובילים להודאת שווא תוך בחינת ההיבטים המשפיעים על עבודת החוקרים וההיבטים המשליכים על הנחקרים, וכמו כן מיפוי קבוצות הסיכון החשופות למתן הודאות שווא והסיבות לכך. פרק זה יבחן את הגורמים החיצוניים והפנימיים המובילים למתן הודאת שווא.
• דיון – אינטגרציה וסיכום הממצאים כפי שעלו מן המחקרים והגישות השונות בתחום של הודאות שווא ומענה על שאלת המחקר.
מיפוי הגורמים המובילים חפים מפשע להודות בפשעים שלא ביצעו חשוב מאוד משום שבמציאות המשפטית של היום, הקשר בין הודאות שווא להרשעות שווא הנו חזק וברוב מכריע של המקרים, הודאת שווא מובילה להרשעת שווא (סנג'רו והלפרט, 2011). מציאות זו עומדת בסתירה לתכלית המוצהרת של עולם המשפט והיא הגנה על החפים מפשע והרשעתם של האשמים בהליך הוגן (קובו, 2009). עבודה זו תורמת תרומה משמעותית לחקר התחום באמצעות הבנת הגורמים המובילים למציאות זו, ובכך עוזרת לבסס מערכת המלצות אודות בחינת התקפות והמהימנות של הודאות. זאת, במטרה לצמצם את היקף התופעה ומניעת עוול לחפים מפשע.