המשאב העיקרי העומד לרשותה של מערכת החינוך, בכדי שתוכל לקיים את חוק חינוך החובה, הוא
שעות ההוראה. באמצעות שעות הוראה מנחילה מערכת החינוך לתלמידים ידע וערכים, מקדמת
הישגים אקדמיים ומצמצמת את הפערים הקיימים באוכלוסייה. לאור חשיבות הנושא, עומדת במשך
שנים רבות סוגיית ניצול שעות ההוראה על סדר יומה של מערכת החינוך והיא מוגדרת כיעד מרכזי
של משרד החינוך (וורגן, 2010).
מחקרים מראים כי שעות הוראה אינן מנוצלות במלואן הן בישראל והן בארצות אחרות בעולם.
מדיווח מורים המשתייכים למדינות ה-OECD עולה כי 18% בממוצע מזמן שיעור מנוצל שלא ללמידת
תחום תוכן (2014 ,(OECD.
המחקר בנושא זה מועט יחסית ואין די ידע באשר לניבוי מידת ניצול שעות אלה. לפיכך, במחקר
הנוכחי פותח כלי שמטרתו הייתה למדוד ולמפות את ניצול שעות ההוראה בתוך הכיתות.
מיפוי התופעה נעשתה תוך כדי בחינת הקשר לתכונות פרופסיונאליות של מורים ולתמיכה בית ספרית נתפסת ברמות כתה שונות