א. תחילה אפתח בהקדמה קצרה לגבי תעסוקת הנשים בישוב היהודי בארץ ישראל בכלל;
המקרה הארץ-ישראלי הוא ייחודי – מתקיים בו מארג מורכב מיסודות של מעמד, מגדר, מוצא אתני ולאומיות. מנגנוני ההכלה וההדרה הרווחים בהקשרים לאומיים,יכולת להדיר וגם להגדיר את המשתייכים לקבוצות שבסיסן עשוי להיות מגדרי, אתני, דתי או אחר. החברה הציונית בארץ-ישראל התבססה על השתייכות לקבוצה לאומית, שחייבה קבלת עקרונות מסוימים, מערביים ומודרניים ביסודם, וכיוון שכך – הדירה מתחומיה קבוצות שונות שלא קיבלו עקרונות אלה. בראש ובראשונה הודרו קבוצות של מיעוטים אתניים שלא נמנו עם קבוצת המיעוט היהודית .
ב. העובדה שהמשק הארץ- ישראלי היטלטל בין גלי גאות ושפל תקופתיים תרמה לאי- יציבות בתעסוקת נשים. עובדים שנשכרו בעת גאות במשק פוטרו עם בוא השפל. היות שהפועלות היו הרכיב החלש בשוק העבודה, נחשבו משניות בו ופוטרו בקלות, הן נפגעו אפוא מאי-היציבות הכלכלית. שוק העבודה המקומי הציע מספר מועט ומגוון דל של עבודות שנשים יכלו לבצע. לחולשת העובדות תרמה גם עובדת היותן בלתי- מיומנות. אמנם היו גם גברים בלתי- מיומנים, אולם הכשרתם זכתה לעדיפות לאומית גבוהה.
לתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל היו מספר מאפיינים שהשפיעו על האספקטים החברתיים והדמוגרפיים:
(הרחבה לסעיף ב': ! ציבור העובדות היהודיות התרכז במגזרי התיישבות לא שווים בגודלם. כמו שכבר צוין, מגזר התעסוקה העירוני היה המרכזי והמקיף ביותר. ב–1937 היה מספר העובדות העירוניות 17,338 והן היו 27.3% מכלל העובדים שנפקדו בערים. המגזר החקלאי הידוע בשם 'ההתיישבות העובדת', יכלול לצורך הדיון את העובדות במושבות, במושבים, בקבוצות ובקיבוצים נתוני התעסוקה מלמדים על פער בין מספר העובדות הנשואות למספר העובדות הרווקות. בכל אחד מן השנתונים היה שיעור הרווקות כפול משיעור הנשואות. על מצבו של שוק עבודת הנשים תלמד גם העובדה ששיעור הרווקות מכלל המשתכרות היה כפול
ג. ערעור המסגרת המשפחתית, תהליך התיעוש והמעבר אל הערים תרם לערעור המסגרת המשפחתית. להתרופפות המשפחה היו תוצאות לוואי: נשים עניות נדחקו לעסוק בזנות בשיעור גבוה מבעבר; הריחוק ממנגנוני הפיקוח ההורי והקהילתי איפשר לצעירים לקיים חיי מין חופשיים, דבר שהגדיל את מספרם של ילדים שנולדו מחוץ למסגרת הנישואין והוגדרו "לא-חוקיים". אי-מחויבות של גברים כלפי בנות זוגם וצאצאיהם. גברים לא חשו מחויבות לשאת את הנשים שהרו ביחסיהן עמם, ורבות ננטשו ונדונו לחיי עוני ועליבות.
2. הייתה החברה היהודית בארץ-ישראל שונה מזו שלפני מלחמת העולם השנייה, ובעיקר חלו בה שינויים ארגוניים. עם זאת, מחנה הפועלים התמודד עם שאלות ארגון כבר מראשית קיומו בארץ. כשהתארגן המחנה הפועלי בארץ- ישראל, הוא שאב את יסודותיו הרעיוניים והארגוניים ממחנות מקבילים באירופה. אחד מהם הוא זה של תנועת העבודה הגרמנית, שהציעה בין היתר לבנות "חברת פועלים" בתוך החברה הגרמנית, או לקיים מדינה בעלת צביון שונה, שתשמש דגם חלופי למדינה הקיימת.

3. גברים ונשים בחברה היישובית היו שותפים להנחה שקיימת זיקה בין התנדבות למען הכלל לבין התקבלות לחברה. אולם הזיקה בין שירות צבאי לבין התקבלות היחיד לחברה אינה אחידה ושווה עבור שני המינים – הצבא נתפס כמסגרת גברית שהקודים החברתיים בה נחשבים "גבריים" המלחמה מציבה אתגרים של אומץ, בגרות לאומיות ומיניות באירופה המודרנית. ומיומנות בפני הלוחמים. אלה אתגרים המאפיינים את המגדר הגברי, ומכאן שצבא הוא ארגון של גברים, הפועל על פי "היגיון גברי – אנדרוצנטרי" ומזוהה יותר מכול אך הצבא הוא גם זירה המייצרת זהויות של "גבריות" בחברה.

ההגנה:
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עמדו היישוב היהודי והתנועה הציונית בפני אתגרים קשים. השלטונות התורכיים הכבידו את ידם: הם איימו בגירוש היהודים מהארץ ואף גירשו אנשים מסוימים, איימו בהרעבה ובגיוס כפוי לצבא ועוד. המחלוקת על הגיוס לגדוד העברי הארץ-ישראלי כללה גם היבט מגדרי. כבסוגיות מגדריות אחרות, גם את שאלת הגיוס לגדוד העברי עוררו הנשים עצמן, ובראשן רחל ינאית, חברת מפלגת "פועלי ציון".
פלמ"ח:
השינויים בחזית המלחמה והחשש מפלישת הגרמנים לארץ הביאו את הנהגת היישוב למסקנה שיש להתאים את יכולתו הצבאית של היישוב לנסיבות הפוליטיות והצבאיות המשתנות. ב-1941 הקימו הבריטים את "פלוגות מחץ" – הפלמ"ח. באפריל 1942 החליטה הסתדרות העובדים הכללית להכפיל את יעד הגיוס לפלמ"ח, והקיבוץ המאוחד עם טבנקין בראשו נענו לאתגר.