תקציר:
תופעת הסידוק למצולעים בגדלים הניכרים לעין מופיעה במספר חומרים ותצורות בטבע. בין התופעות בתחום הדומם: עמודי בזלת, עמודי קוורציט, אדמות קפואות, גושי בוץ וגושי קרח. בתחום הביולוגי: גם הבניה של כוורות דבורים מנצלת את השטח בצורה דומה, אלא ששם תהליך היצירה שונה לחלוטין. רוב המצולעים הם משושה משוכלל – בעלי 6 צלעות ובעלי זוויות של כ 120 מעלות בין הצלעות.
השאלה עליה אנסה לענות בעבודה זו: כיצד קורה שהתהליכים בטבע שמונעים משיקולים כימיים ופיזיקליים ולא משיקולים אסתטיים מעדיפים דווקא את הסידוקים לצורת המשושה המשוכלל?
אעשה זאת על ידי סקירת דעות ממאמרים שונים שנכתבו בתקופות שונות במהלך 60 השנים האחרונות ומבטאות גישות שונות שהתפתחו לאורך השנים עם העמקת המחקר. מעניין לציין שככל שחיפשתי מאמרים של חוקרים ישראלים בנושא, לא מצאתי כאלה, מלבד שני מאמרים בכתבי עת בשנות ה -80.
אתייחס בנפרד לצורה של המשושה ולהתפתחות הסדק הבודד ולציר הזמן – כל ההיבטים מראים כיצד שיקולי אנרגיה מכווינים את ההעדפה בבחירת צורת המשושה המשוכלל.