סיכום ענייני ומתומצת של הקורס "מבוא לתורת ההכרה ומטאפיזיקה" (החל משיעור 3) אוניברסיטת ת"א

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2016
מספר מילים 4753

תקציר העבודה

ידיעה קרטזיאנית = דקארט
העדר אפשרות הטלת הספק = ודאות.
תחומים בעייתיים במושג הידיעה:
1. הכרה של חוקי הטבע
2. הכרת העולם החיצון
3. הכרת נפשות אחרות

מושג הידיעה
ידיעה היא תמיד אמתית. הוויכוח עצמו עוסק במידת ההצדקה של הידיעה (האם היא חייבת להיות מוחלטת?)
תנאי הידיעה:
1. אמת
2. האמנה- קבלה מפורשת של טענה
3. הצדקה

תנאי ההאמנה- מצב קוגניטיבי של סובייקטים המכיל אינפורמציה על אודות מה שהסובייקט חושב שקורה בחוץ. מדובר בייצוג של מצב עניינים בעולם, כאשר הסובייקט המייצג מודע לו.
רכיב של מודעות- מי שיודע משהו מסוגל להגיד זאת (ניסוח מפורש). כל עוד הדבר לא נוסח במפורש, תנאי האמנה אינו מספיק לידיעה. ההסבר לכך מתייחס לעובדה שכל עוד הדבר לא נחשב בדרך זו או אחרת, חסרים נימוקים להצדקתו. אדם חייב לקבל באופן מודע את הטענה.
ידיעה כמדע- בניסוי מדעי חייבים לנסח היפותזה (האמנה) לפני שמציגים הוכחות (הצדקות) לנכונותה.

תנאי האמת- שייך לתחום הקוגניציה והאונטולוגיה (מטפיזיקה).
מהי האמת? הנחה של תכונה מסוימת הקיימת בדבר מה. מובאת בצורת טענות ופסוקים המתייחסים למתרחש בעולם. להגיד את המובן מאליו פירושו להגיד משהו אמתי (טאוטולוגיה). טענה- דבר מופשט אשר ניתן להצמיד לו ערך אמת. ההבדל בין טענה לפסוק הוא שאותה הטענה יכולה להיות מנוסחת בפסוקים שונים (לדוגמה, שפות שונות) ועדיין לא לאבד מערכה.
טענה אמתית- מתאימה למה שיש בעולם (ההגדרה הפשוטה של המושג). מושג זה מכונה "תורת התאמה של אמת". המושג הנ"ל מסביר מדוע תנאי ההצקה הינו חיוני לידיעה. התאמה היא היחס בין הטענה לאמת. הטענה היא הגורם המשותף לפסוקים ולהאמנה.

ע"פ תורת הקוהרנטיות של האמת- הטענה היא אמתית אם היא מתיישבת (כלומר אם ישנה התאמה) עם סך כל האמנות האחרות (לדוגמה, אמונה דתית והעובדות במציאות). אם נכון שמדובר באופן שבו טענה אחת מתיישבת עם טענות אחרות במערכת קוהרנטית אחת, האם עדיין מדובר האמת (כאשר הן עדיין פתוחות להפרחה). ניתן לכנות מערכת זו בתור רלטיביזם- אין אמת אחת (הכול יחסי).

פרגמטיזם-לקשור את הידיעה של אמת למושג של הצלחה. אמת כתפיסה אנושית מבוססת, במובנים של עשייה והצלחה. אמונה תלויה בפרקטיקה אנושית קולקטיבית.

המושג החלש של ידיעה והמושג החזק שלה.

המושג החזק (לדוגמה, תפיסתו של דקארט)- ההצדקה שברשותנו תהיה לא פחות מזו של ודאות- כלומר אין צל של ספק ולא ניתן לשגות בה.

המושג החלש- התפישה החושית הקולקטיבית. ישנם דברים שההיגיון הבריא לא יכול להתכחש להם, גם אם הם לא וודאיים באופן מוחלט. סינון תפוחים טובים במקום השלכתם (משל התפוחים של דקארט). האם טעייה מסוימת חייבת לגרור השלכת כוללת של תפישות דומות? לפי גישה זו התשובה היא לא. זה לא הכול לעומת כלום, אלא הרוב לעומת מה שלא מספיק. מדובר על יסוד הסתברויות והסיכויים של האמתויות.

בעייתיות במושג החלש:

מושג של הצדקה שיש מקרים בהם הוא מתקיים גם אם הטענה היא שקרית. גם אם ברוב המקרים התפישה החושית שלנו נכונה, ישנם מקרים מסוימים בהם היא שקרית. ע"פ גישה זו, יכול להיות מצב שההצדקה אינה מתיישבת עם מושג האמת. האם מקרה זה מספיק לידיעה? במקרים הספציפיים הנ"ל התשובה היא לא. לכן, המושג החלש פתוח לטעויות, אך גישה זו דוגלת באמת תכופה (ברוב המקרים) מאשר באמת מוחלטת.