עבודה סימנריונית באוניברסיטה הפתוחה בקורס נשים בחברה היהודית בארץ ישראל מספר קורס 10582

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא ……………………………………………………………………………………….2

1. חיי נשים בארץ ישראל בעליות הראשונות ………………………………………….4

1.1 נשות הישוב הישן – שנת 1882 ערב העלייה הראשונה……………………4
1.2 נשות העליה הראשונה והשניה 1883-1914…………………………………..6
1.3 נשים בעליה השניה: העולות החלוצות 1904 – 1914………………………..7

2. כתיבה ביישוב היהודי…………………………………………………………………..11

2.1 נשים כותבות בישוב היהודי – 1882-1914……………………………………11
2.2 דמות האישה בכתביו של הכותב-הגבר……………………………………….13

3. כותבות בולטות…………………………………………………………………………..16
3.1 חנה טרגר (ברנט)………………………………………………………………….16
3.2 יהודית הררי………………………………………………………………………..17
3.3 אלישבע בסביץ…………………………………………………………………. …19

4. השפעת כתיבה נשית……………………………………………………………………..20
4.1 חמדה בן יהודה………………………………………………………………………21
4.2 נחמה פוחצ'בסקי……………………………………………………………………23

סיכום……………………………………………………………………………………….28

ביבליוגרפיה……………………………………………………………………………….30

מבוא
"כל דבר שנשים עושות הן צריכות לעשות טוב כפליים מהגברים כדי לזכות במחצית ההערכה
שהם זוכים לה (שרלוט ויטון( Witton))
בעבודתי זאת אתייחס לתקופת היישוב היהודי בין השנים 1882-1914. בתחילת תקופה זאת החברה היהודית הייתה זעומה גם ביחס לכלל האוכלוסיה היהודית בעולם, אולם במשך התקופה הנדונה חלה גדילה באוכלוסיה היהודים. מרבית האוכלוסיה גרה בירושלים . הריבונות על ארץ ישראל באותה תקופה לא הייתה בידי הערבים ולא בידי היהודים אלא תחת שלטון זר. בתחילה שלטון עות'מאני ולאחר מלחמת העולם הראשונה, שלטון בריטי. החברה היהודית הייתה נעדרת ריבונות וניהלו חיים אוטונומיים . בתקופה זאת המגדריות הייתה בולטת. "הרגשה של אי- שויון חדרה עם נשיבת הרוח הראשונה של המציאות הארצי-ישראלית, וכשבאנו יחד עם ההחברים אל הארץ-חלקו אותנו לשני מחנות:ל"בונים" ול"מטפלות" בהם" .
באווירה שתארתי חיו הסופרות עליהם אכתוב בעבודתי זאת. בהסתכלות היסטוריונית, הן פרצו דרך חדשה. הן גרמו שלאחר עשרות שנים ידעו על מאבקן של הנשים. "התכוונתי לכתוב ספר, שימסור לדורות הבאים את מאבק חיינו, חיי יום יום למען המולדת"(הררי). אולם בהמשך דברי הררי רואים שחששה שלאחר חמישים שנה "איש לא ידע את יוסף", חששה שאנשים לא יתנו תשומת לב למה שאכן יתרחש ויתייחסו לכתבי הנשים, כספרי היסטוריה שנכתבו בידי אנשים פשוטים שחיו באותה תקופה . אולם למרות הכל מאמצן של הנשים נשאו פרי, נכון שלא מספיק, אבל התודעה הציבורית, היחס כלפי הנשים השתנה. נשים מתחילות להישמע, ועולמן מתחיל להיחשף. ההנחה הייתה שתרבות יוצרת זהות לאומית. סופרות בתקופה המדוברת הבינו שיש צורך להביא לידי ביטוי את הזהות הלאומית של הנשים והחל לכתוב שירים ומאמרים ואוטוביוגרפיה. כל המאבקים לייצוג הולם של נשים, נועד להשגת שוויון לנשים, והתייחסות שווה כלפי נשים בכל התחומים אולם המאבקים אינם מניבים פרי בקלות. כל מאבק הופך למאבק ציבורי, מאבק חברתי, מאבק של אישה שרוצה לפרוץ את "תקרת הזכוכית" ולתפוס את מקומה בחברה הישראלית. שנים רבות שההסטוריה נכתבה על ידי גברים בצורה מגדרית ולמרות תרומתן הרבה של נשים רבות לשינוי ההסיטוריה, בגלל הכתיבה המגדרית, הן כאילו לא היו. "בכל הנוגע לעבר הנשי, גברים שימרו רק את מה שהם החשיבו וברשימותיהם מצויה האינטרפרטציה הגברית של האירועים" . "במסכת שהולכת ונחשפת לנגד עינינו עדיין מצויים איים ואף מחוזות נעלמים, ואף שהללו מתמעטים והולכים, אפשר להעריך כי הם גורמים לתחושה שההוויה ההיסטורית של האישה ביישוב עדיין עלומה, ושגם קולה נאלם.." . הבעיה הייתה קיימת בעולם כולו אלפי שנים עד למאה האחרונה. נשים רבות תרמו לשינויים דרמטיים בהיסטוריה אולם בעיני הגבר ההיסטוריון כאילו האשה לא הייתה כלל קיימת. לא ייחסו חשיבות לשינויים שנשים גרמו בהסטוריה, תמיד היה נראה כי האשה טפלה והגבר עיקר. אם היו שינויים דרמטיים בהיסטוריה מייד קפצו לתאר את האיש היוזם, המדבר, הכותב, המשכנע, אולם היכן היא האשה? האם לא הייתה קיימת? האם לא ממנה יצא אותו גבר שהדיר את האשה אלפי שנים. הוא הרי ילוד אישה.
חוקרת הדתות יהודית פלסקוב עמדה על טיבם של זיכונות גברים: "בכל הנוגע לעבר הנשי, גברים שימרו רק את מה שהם החשיבו". לפי יפה ברלוביץ "זיכרונות נשים משנות העליה הראשונה ..הם מעטים ביותר" . כאשר נכתבים זכרונות נשים התמונה יותר ברורה. שההיסטוריון הגבר תאר את ההסיטוריה היא מלאת הרפתקאות ומלחמות אולם היכן הנשים שהשאירו בבית . מה הן תרמו להרפתקאות הללו. הייתה מיגדריות נוראה. אולם המצב הקשה העצים את אחוות הנשים והן החלו להודות בריש גלי כי עד כה נכנעו לגברים . אולי הגברים פחדו לתאר שאת חוזק ליבם קבלו מהנשים, את העוצמה והעידוד וחיזוק הלב קבלו מבת זוגם להמשיך בדרכם ולהילחם ולנצח ולא להתייאש. סיפורי הנשים הם "מילוי חורים", הם חושפות את חלקם של הנשים בהתרחשויות. הסיפור החלוצי הגברי התעלם מהצד השני ולכן היה צורך בסיפור הנשי המשלים ובכך להראות ששרביט החלוצים- המנצחים בידי הנשים. ראיית ההסטוריה של נשים כחלק מהותי יוצרת סיפור הסטוריה חדש. "חקירה ….תהפוך את הנשים למשתתפות נראות ואקטיביות ……בנוסף היסטוריה חדשה כזו תשאיר מרחב לאפשריות חדשות בחשיבה על אסטרטגיות פמיניסטיות.. ועל העתיד.."
לאור זאת שנושא זה הדיר שינה מעיני, החלטתי לכתוב על נושא המגדריות ועל השינויים שחלו מתקופת היישוב הישן עד לעליה השניה ביחס כלפי הנשים, וכן על תיאור ההיסטוריה בעיני נשים והשינוי בין כתיבת אשה על אשה לבין כתיבת גבר על אשה וכן התייחסתי לשתי כותבות חשובות חמדה בן יהודה ונחמה פוחצ'בסקי ובמיוחד לכתבי יפה ברלוביץ המתייחסים לנושא זה.
בעבודתי זאת אנסה להבין את האתגרים שעמדו בפני בנשים בראשית ההתיישבות הציונית בא"י וכיצד ההבדלים בין נחמה פוחצ'בסקי לחמדה בן יהודה בכתיבתן משקפים את האתגרים שעמדו בפני נשים בראשית ההתישבות הציונית בא"י, ואילו פתרונות הציעו ובאיזו מידה משקפת כתיבתן של שתי הסופרות מגמות לאומיות ופמיניסטיות ?
בתחילה אנסה לתאר את השינויים שחלו מהיישוב היישן עד לאחר העליה השניה ביחס כלפי נשים. לאחר מכן אדון בנושא של נשים כותבות בישוב הישן, ואביא מספר כותבות בולטות ואתייחס לחמדה בן יהודה ונחמה פוחצ'בסקי בעיקר. אתייחס גם לכתיבה על הנשים בעיני הגבר.

פרק 1
חיי נשים בארץ ישראל בעליות הראשונות.
"זכות הנשים לבחור ולהיבחר מובנת אצלנו מאליה. הן עבדו יחד אתנו בבנית המוסדות, וההתלהבות שלהן מהחזון המשותף המריצה את הגברים. זו היתה כפיות טובה איומה מצדנו לדחוק אותן למטבח או לחדר המיטות, כמו באיזשהו הרמון" .זה היה החזון של הרצל למדינת ישראל ברם מה שהיה בגולה נמשך ביתר שאת עם התגברות הציונות והעליה לארץ ולכן נשים לקחו יוזמה ובצדק לשנות את הגלותיות ולהעצים הנשיות ולהראות שלא רק מאחורי גבר יש אשה אלא יש גם אשה עצמאית משכילה תורמת וציונית ולאומית.
בפרק זה אדון בנשות הישוב היישן ערב העליה הראשונה וכן בנשות העלייה הראשונה והשנייה והחלוצות. אנסה לדון באווירה שהייתה באותם תקופות. בקשיי עליתן של הנשים, לארץ ישראל וקשיי התאקלמותן. מה דחף או משך אותן לעלות לארץ וכיצד השתלבו במצב הקשה בארץ. ממה התפרנסו וכיצד תרמו במישור הציבורי למרות העדר מודעות עצמית והעדר השכלה וחוסר הערכה מבחינה חברתית.