פסיכולוגיה קוגניטיבית סיכום למבחן
יחידה 2
מטלות המחקר בחקר הזיכרון
• המטלות לחקר הזיכרון נשענות על פרדיגמת למידה – מבחן הכוללת שני שלבים:
o שלב א '– למידה: מציגים לנבדקים גירויים )מילים, תמונות, אותיות, מספרים וכו( o שלב ב '– מבחן: מבקשים מהנבדקים להראות מה הם זוכרים מהגירויים בשלב הלמידה
• מבחן היזכרות – הנבדקים לומדים רשימת גירויים ומתבקשים לדווח על הפריטים שלמדו
o שלב א '– למידה: מציגים לנבדקים גירויים
o שלב ב '– מבחן: הנבדקים מתבקשים להיזכר בגירויים משלב הלמידה ולדווח עליהם
 היזכרות חופשית – ללא עזרה וללא הגבלות
 היזכרות בעזרת רמז – מבקשים מהנבדק להיזכר בגירויים בעזרת רמזי שליפה שהחוקר נותן לנבדק
• רמז סמנטי – רמז המתייחס למשמעות של הגירויים )למשל – קטגוריה(
• רמז פיזיקלי
o רמז שמיעתי –מילה מתחרזת, מילה המתחילה באותה הברה וכו' o רמז חזותי – אורך המילה, אותיות חסרות וכו'
 מבחן קיבולת ההיזכרות המידית – מציגים תחילה לנבדק פריט אחד ומיד מבקשים ממנו להיזכר בו. אח"כ מציגים שני פריטים ומיד נבקש ממנו להיזכר בהם וממשיכים כך כשמעלים את מספר הפריטים בהדרגה
• מבחן היכר – מבחן היזכרות עם רמז העתק )רמז שהנו העתק מושלם של הגירוי עצמו(
o שלב א '– למידה: מציגים לנבדקים גירויים
o שלב ב '– מבחן: מבקשים מהנבדקים להכיר את הגירויים שהופיעו בשלב הלמידה מתוך רשימה שכוללת גם גירויים שלא הופיעו בשלב הלמידה
• מבחן היכר רב-ברירה – במבחן זה מראים לנבדק פריטים אחדים, אך רק אחד מהם שייך לרשימת הלמידה
שהוצגה קודם לכן ואותו יש להכיר ולסמן )שאר הפריטים הם מסיחים(
o יתרון – מאפשר לחשב את ההסתברות לניחוש ולהעריך את ההיכר האמתי שנובע באמת מזיכרון ולא מניחוש
 חישוב רמת ההיכר האמתית
• רמת המקרה/הניחוש – מספר התשובות הנכונות המנובא ע"פ ניחוש בלבד
• היכר אמיתי – מדד לרמת ההיכר שהפגין הנבדק במבחן בניכוי מניחושים והטיות תגובה. מחושב ע"י ההפרש שבין מספר התשובות הנכונות של הנבדק לבין רמת המקרה
רמת המקרה/ניחוש = מספר השאלות במבחן X 1 .
מספר האופציות לכל תשובה
היכר אמיתי=רמת המקרה – כמות התשובות הנכונות

דוגמא:
במבחן 08 שאלות, לכל שאלה יש 4 תשובות סה"כ
נתון נבדק שהשיב נכון ב-25 מהשאלות
רמת המקרה: 58=08X4/4 היכר אמיתי: 25=58-25
o חסרון – תוקף חיצוני/אקולוגי נמוך – מבחן היכר רב ברירה אינו משקף את האופן בו אנו מבצעים
משימות של היכר בחיי היומיום ועל כן קשה להכליל מסקנות מהמבחן לחיים
• מבחן היכר ישן-חדש – בשלב המבחן מציגים בפני הנבדקים סדרה של גירויים והם מתבקשים לעבור גירוי אחר גירוי ולומר האם גירוי זה הופיע בשלב הלמידה )ישן = הגירוי הוצג בשלב הלמידה, חדש = הגירוי לא הוצג בשלב הלמידה(
 פגיעה – הנבדק זיהה פריט ישן וענה בצדק כי הפריט ישן
 אזעקת שווא – הנבדק זיהה בטעות פריט חדש וטען כי הוא ישן
o יתרון – תוקף חיצוני/אקולוגי גבוה יותר היות ומבחן זה משחזר טוב יותר את אופן ביצוע ההיכר בחיי היומיום
o חיסרון – במבחן זה הנבדק אינו יודע איזה אחוז מהפריטים המוצגים לו הם ישנים ולכן הוא יכול לסגל לעצמו מגוון רחב של כללי הכרעה סובייקטיביים. ללא אפשרות לחזות את הטיית הניחוש קשה להעריך את רמת המקרה
 חישוב רמת ההיכר האמתית – משווים בין אחוז תשובות "ישן" עבור מילים ישנות )פגיעות( לבין אחוז תשובות "ישן" עבור מילים חדשות )אזעקות שווא(. יכולת ההיכר האמתית תתבטא בגודל היתרון של אחוז הפגיעות על אחוז אזעקות השווא
היכר אמיתי=% אזעקות שווא – % פגיעות
• היכר מלא:
o אחוז אזעקות השווא הנו אפס
011%-1%=011%
• נבדק שמנחש לחלוטין:
o אחוז הפגיעות = אחוז אזעקות השווא
• נבדק עם נטייה לומר "כן:" o פגיעות רבות o אזעקות שווא רבות • נבדק עם נטייה לומר "לא:" o פחות פגיעות o פחות אזעקות שווא
זיכרון חושי:
• זיכרון חושי – זיכרון השומר מידע חושי לזמן קצר ביותר
o תפקידו – משמש שלב ראשון במסלול הקידוד של מידע לזיכרון. הזיכרון החושי מאפשר די זמן לעיבוד המידע כדי שהמערכת הקוגניטיבית תוכל לבחור איזה מהמידע הראשוני יש להעביר לעיבודים נוספים ולמערכות הזיכרון המתקדמות יותר
• תופעת ההתמשכות החזותית – התמונה שראינו זה עתה ונעלמה נשארת בראשנו לזמן קצרצר אחרי שהגירוי נעלם
o מודל הזיכרון האיקוני –תופעת ההתמשכות החזותית נובעת מזיכרון חושי חזותי
 מטלת ספרלינג – הציגו לנבדקים מטריצה של תשע אותיות )שלוש בכל שורה( למשך זמן קצרצר )כדי שלא יוכלו לשנן את המידע( .
• תנאי הדיווח המלא – מיד בסיום הצגת המטריצה הנבדקים נתבקשו לדווח את כל האותיות שהוצגו
o ממצא: הנבדקים זכרו 5-4 אותיות מתוך 9 o 2 הסברים חלופיים:
 קיבולת מוגבלת – הזיכרון האיקוני מוגבל בכמות הפרטים שהוא יכול לקלוט בו זמנית. מלכתחילה נכנסו לזיכרון האיקוני רק 5-4 אותיות
 דעיכה מהירה – הזיכרון האיקוני לא מוגבל בקיבולת, אולם הוא דועך במהירות רבה )התמונה מתפוגגת מהר מאוד( ובזמן שחולף עד שהתמונה מתפוגגת הנבדקים מספיקים לדווח רק 5-4 אותיות
• תנאי הדיווח החלקי – תנאי ניסוי מכריע בו הנבדקים התבקשו לדווח רק את האות שהמיקום שלה סומן במטריצה ריקה שהופיעה מיד אחרי המטריצה עם האותיות )בכל פעם במיקום אחר באופן מקרי(
o ניבויים לתוצאות תנאי הדיווח החלקי
 ע"פ הקיבולת המוגבלת – כיוון שמראש נכנסו לזיכרון האיקוני רק 5-4 אותיות מתוך ה-9 שהוצגו, הסיכוי שהנבדקים יצליחו לדווח את האות שנשאלו עליה הנו בסביבות %51
 ע"פ הדעיכה המהירה – כיוון שמראש נכנסו כל האותיות לזיכרון האיקוני, היות ובזמן דיווח האות טרם התרחשה הדעיכה הנבדקים יצליחו לדווח כל אות שישאלו עליה
o ממצא: הנבדקים הצליחו לדווח כל אות שנשאלו עליה ב-%011 מהמקרים
 מסקנה: העובדה שהנבדקים הצליחו לדווח את האות המבוקשת מבלי שידעו מראש היכן במטריצה ממוקמת האות שיהיה עליהם לדווח עליה, מראה שכל האותיות ומיקומיהן היו חייבים להימצא בזיכרונם בעת שהופיע הסימן. כלומר ,כל האותיות נכנסו מראש לזיכרון האיקוני
• תמיכה להסבר הדעיכה המהירה.
o משך השהיית הסימן – מדידת משך הדעיכה של הזיכרון האיקוני בתנאי הדיווח החלקי
 ככל שהסימן מוצג זמן רב יותר לאחר שנעלמה המטריצה, כך קטן הסיכוי שהנבדקים יצליחו לדווח על האות המבוקשת .
כאשר משך הדחייה של הופעת הסימן לאחר העלמות המטריצה גדול מחצי שנייה, הנבדקים מצליחים להיזכר באות המסומנת להם רק ב-%51 מהמקרים .
רמת ביצוע זו אינה משתנה עוד עם הארכת הדחייה של הופעת הסימן.
• מסקנה: התמונה בזיכרון האיקוני הולכת ודועכת במהירות רבה ולאחר כחצי שנייה נעלמת לחלוטין.
המקרים בהם הנבדק מצליח לשלוף את האות לאחר חצי שנייה נובעים מהעובדה שחלק מתוך פרט המטריצה מספיקים לעבור לזיכרון יציב יותר ממנו הם נשלפים לאחר דעיכת התמונה.
• הביקורות על מטלת ספרלינג
o ממצא: עיקר הטעויות של הנבדקים אינן טעויות זיהוי שבהן הם מדווחים על אותיות שלא הופיעו במטריצה, אלא טעויות במיקום האותיות במטריצה. גם הגידול באחוז הטעויות עם הארכת משך ההשהיה של הסימן נובע מגידול באחוז טעויות המיקום ולא באחוז טעויות הזיהוי
 מסקנה: המידע הדועך עם הזמן הוא המידע לגבי מיקום האותיות ולא תמונת המטריצה כולה.
o תוקף חיצוני נמוך: המטלה בודקת מידע לגבי אותיות וספרות אשר קשה להסיק ממנו על הזיכרון האיקוני לגבי כלל הגירויים החזותיים בחיים, אשר לרוב כוללים תמונות אשר אינן דורשות אותם תהליכי עיבוד הנדרשים לאותיות וספרות
o שוללי הזיכרון האיקוני – ההתמשכות משקפת את פרקי הזמן הדרושים למנגנונים העצביים האחראיים על תהליכי העיבוד התפיסתיים של המידע החזותי הראשוני להגיע לתגובה מלאה ולחזור למצב מנוחה. להתמשכות אין תפקיד בזיכרון )או בתפיסה בכללה( והיא תוצר לוואי של הפעלת המנגנונים החושיים.
מודלים לחקר הזיכרון
• מודל הזיכרון האחד – לא קיים שלב נפרד של החזקת מידע לטווח קצר ואותו זיכרון עצמו משמש לזכירה לטווחי זמן שונים .
ההסבר להבדלים בזכירה של מידע נעוץ בתהליכים שונים שעובר המידע בעת קידודו

• המודל הדו-שלבי )המודל המודאלי( – לפני שהמידע נכנס לזיכרון לטווח ארוך הוא מוחזק על ידי זיכרון זמני )זיכרון לטווח קצר(

o על פי עיקרון הפשטות יש להעדיף תיאוריה פשוטה על פני תיאוריה מורכבת ממנה ועל כן כל עוד אין עדות
משוכנעת דיה לקיומו של סוג זיכרון נוסף )זט"ק(, אין כל סיבה ולהציע את קיומו ולכן נטל ההוכחה מונח על כתפי המצדדים בזט"ק.
עקרונות המודל הסטנדרטי של הזיכרון לטווח קצר/ מודל הלהטוטן:
• פריטים שנלמדו זה עתה נמצאים במצב של נגישות גבוהה וקלה במיוחד הנובעת מהיותם ברמה גבוהה של אקטיבציה אשר דועכת בתוך זמן קצר. דעיכת האקטיבציה חשובה לתהליכי עיבוד מידע )מסלקת זיכרונות שאינם שימושיים(, אך היא יוצרת מגבלה למשך הזמן בו פריט נמצא בזט"ק.
• אפשר למנוע את דעיכת המידע מהזט"ק ולשלוט על משך הזמן שהמידע יישאר בו באמצעות שינון אשר משמר את האקטיבציה הגבוהה של הפריטים ובכך מונע את סילוקם. השינון מחזיר את האקטיבציה לעצמה גבוהה, אולם אז שוב מתרחשת הדעיכה המהירה .
o לשינון תפקיד כפול:
 תפקיד 0 – שימור המידע בזט"ק ככוח נגד למנגנון דעיכת האקטיבציה
 תפקיד 2 – מאפשר למידע להיכנס לזט"א בהסתברות מסוימת הגדלה ככל שגדלה כמות השינון

• מגבלת הקיבולת – קיבולת ההיזכרות המידית מוגבלת לשבוע פלוס מינוס שתיים )כלומר: 9-5( יחידות מידע נפרדות .
o הקבצה – קיבולת ההיזכרות המידית אינה נקבעת ע"י מספר אובייקטיבי של פריטים, אלא על ידי מספר
סובייקטיבי של פריטים על ידי מספר היחידות הנפרדות של מידע כפי שהנסדק תופס אותם. לכן, בכדי להגדיל את מספר הפריטים שהאדם יכול לשנן ולזכור בזט"ק הוא יכול לקשר כמה פריטים זה לזה וליצור מהם מקבץ.
היזכרות חופשית כנובעת מפעולתם המשותפת של הזט"ק )זיכרון לטווח קצר( והזט"א )הזיכרון לטווח ארוך(
• קיבולת ההיזכרות המידית – המספר המרבי של הפריטים בהם מסוגל הנבדק להיזכר מיד לאחר שהוצגו בפניו o מבחן קיבולת ההיזכרות המידית – מציגים תחילה לנבדק פריט אחד ומיד מבקשים ממנו להיזכר בו. אח"כ מציגים שני פריטים ומיד נבקש ממנו להיזכר בהם וממשיכים כך כשמעלים את מספר הפריטים בהדרגה.
 ממצא: רוב הנבדקים מסוגלים לזכור 9-5 פריטים )שבע פלוס מינוס שתיים(
• מגבלת הקיבולת של 2 7 המתגלה במבחן קיבולת ההזכרות המידית נובעת משני הזיכרונות יחדיו – חוקרים הסיקו כי הזיכרון לטווח קצר לבדו יכול להכיל 4-3 פריטים בלבד .לפיכך, הממצא של 2 7 המתקבל במבחן קיבולת ההיזכרות המידית הוא תוצאה של 4-3 פריטים הנשלפים מהזט"ק ועוד 4-3 פריטים שהצליחו לעבור לזט"א באמצעות תהליך השינון ונשלפים ממנו
עדויות התומכות בקיומו של הזיכרון לטווח קצר והביקורת עליהן
• קוד פונולוגי של מידע – על פי מודל הלהטוטן ניתן לשמור על מידע בזט"ק באמצעות שינון. היות ותהליכי שינון כרוכים בחזרה על המידע, עליו להיות מקודד באופן שאפשר יהיו לשננו, כלומר בקוד פונולוגי המבוסס על צלילי המילים. לעומת זאת, מידע בזט"א מקודד בעיקר בקוד סמנטי שהוא קוד מופשט המייצג משמעות.

o דפוס טעויות פונולוגי )קונרד( –
 ניסוי 0 – זט"ק – היזכרות מיידית ב-6 אותיות שהוצגו באופן חזותי. הנבדקים נתבקשו לדווח את כל האותיות ברצף על פי סדר ולנחש אותיות שהם אינם זוכרים
• המטרה של ההיזכרות לפי הסדר הייתה לעודד את הנבדקים להחזיק מידע באמצעות שינון
)כלומר בזט"ק(
 ניסוי 2 – תפיסה – זיהוי שם של אות המושמע על רקע רעש לבן. הנבדקים נתבקשו לדווח אות אחת בכל פעם
• ממצאים: בשני הניסויים הנבדקים נטו להחליף את הגירויים בגירויים אחרים הדומים בצליל
• מסקנה: העובדה שהאותיות בניסוי הראשון הוצגו באופן חזותי ובכל זאת הטעויות בהיזכרות המידית התבטאו בהחלפת שם היו באות שלשמה יש צליל דומה, מצביעה כי שמירת האותיות בזט"ק התבססה על קוד פונולוגי
o אפקט הדמיון הפונולוגי )קונרד והאל( – היזכרות מיידית לפי סדר נפגעת אם שמות הפריטים דומים מבחינה פונולוגית
 מסקנה: הזיכרון לטווח קצר מקודד את המידע באמצעות קוד פונולוגי ולכן לפריטים הדומים בצלילם יש קוד דומה המקשה על ההזכרות )היות והיא דורשת יותר הבחנה(
 בעיות:
• לא דיסוציאציה – מעיד רק על השפעת דמיון פונולוגי על הזט"ק ולא על הזט"א
• ייתכן כי דמיון בין פריטים באופן כללי )ולא רק דמיון פונולוגי( מפריע לשליפה
o בדלי – מענה להסתייגות השנייה ע"י השוואת השפעת דמיון סמנטי )חפיפה חלקית במשמעות המילים( להשפעת דמיון פונולוגי )מילים בעלות צליל דומה(
 ניסוי 0 – זט"ק – היזכרות מיידית ע"פ סדר ברשימות מתחלפות של 5 מילים
• תפעולים:
o דמיון פונולוגי )צליל( בין המילים VS תנאי בקרה )מילים שונות צליל(
 ממצא: אחוז הסדרות שנזכרו נכונה בתנאי הדמיון הפונולוגי היה נמוך במידה משמעותית מזה שהתקבלת בתנאי הביקורת )מילים שונות צליל( o חפיפה סמנטית בין המילים VS תנאי בקרה )מילים שונות משמעות(
 ממצא: לחפיפה הסמנטית כמעט ולא הייתה השפעה על הביצועים במבחן זה בהשוואה לתנאי הביקורת )מילים בעלות משמעות שונה(
 ניסוי 2 – זט"א – היזכרות דחויה )לאחר מטלת הסחה למניעת שינון( ברשימה של 01 מילים. אותה הרשימה הוצגה ארבע פעמים והניסוי השווה את השיפור שחל בהיזכרות ברשימה לאחר כל הצגה נוספת
• תפעולים:
o דמיון הפונולוגי )צליל( בין המילים
 ממצא: פונקציית הלמידה לא הושפעה מן הדמיון הפונולוגי בהשוואה לתנאי הביקורת )מילים שונות צליל( o חפיפה סמנטית בין המילים
 החפיפה הסמנטית פגעה בקצב הלמידה של המילים בהשוואה לתנאי הביקורת )מילים בעלות משמעות שונה(
 התקבלה מ-2 הניסויים דיסוציאציה ניסויית כפולה:
ביצוע במטלת זט"א ביצוע במטלת זט"ק
לא משפיע ביצוע נפגע כשלמילים צליל דומה דמיון פונולוגי
ביצוע נפגע כשלמילים משמעות חופפת לא משפיע דמיון סמנטי
• דיסוציאציה ניסויית כפולה זו מעידה כי בזט"ק פועלים מנגנוני קידוד שונים מאשר בזט"א
o ביקורת על הקוד הפונולוגי – הנבדקים מעדיפים להשתמש בקוד פונולוגי במטלת זט"ק היות וזה מתאים למאפייני המטלה:
 המטלה לא דורשת התייחסות למשמעות המילה
 המילים מוצגות בקצב מהיר ולכן ישנה העדפה לעיבוד פונולוגי שמטבעו מהיר יותר ומאומץ פחות
• שולמן הדגים בניסויו עיבוד סמנטי של מילים במטלות זט"ק כאשר המטלה דרשה זיהוי משמעות המילים, כל עוד קצב ההצגה של המילים אינו מהיר מדי עבור עיבוד סמנטי.
• מטלת בראון-פטרסון – בניסוי זה הושמעו לנבדקים שלשות של פריטים )אותיות(. כל צעד ניסוי נפתח בהשמעה של שלשת עיצורים לנבדק, ממשיך במטלת הסחה )למניעת שינון( במשך זמן משתנה )באופן מקרי( שעל הנבדק לבצע ומסתיים בשליפתו של הנבדק את העיצורים מתוך הזיכרון. כל נבדק נחשף לצעדי ניסוי רבים בזה אחר זה. החוקרים בדקו את אחוז השלשות הממוצע שהצליחו הנבדקים לזכור באופן מושלם מתוך כלל השלשות בעלות משך הסחה זהה.

o ממצא: שכחת הפריטים הולכת וגדלה כפונקציה של משך מטלת ההסחה שביצעו הנבדקים לאחר שמיעת הפריטים, מ-1 שניות ועד לשכחה כמעט מוחלטת לאחר 01 שניות
 מסקנות: בהעדר שינון, ככל שחולפות השניות כך יורדת יכולתו של הנבדק להיזכר בשלשות העיצורים
o הניסוי ממחיש כיצד מידע שנכנס לזיכרון נעלם בשניות ספורות – אילו המידע לא היה נכנס כלל לזיכרון בשל מטלת ההסחה היינו מצפים שאחוז הזכירה יהיה נמוך גם לאחר משך הסחה קצר o ביקורת על ממצאי בראון-פטרסון:
 ממצא מנוגד: שיעור הזכירה של השלישיה הראשונה שהוצגה לכל אחד מהנבדקים אינו מושפע ממשך ההסחה ועומד אצל כל הנבדקים על %011 ללא קשר למשך ההסחה.
• הסבר חלופי: הפרעה למאוחר – פרטים שנלמדו לפני פרטים אחרים עלולים להפריע לתהליכי השליפה של הפריטים המאוחרים יותר אם מדובר בפריטים מאותו הסוג .
o השלשה הראשונה – לא סובלת מהפרעה למאוחר היות ולא נלמדו פריטים לפניה ועל כן היא אינה מושפעת ממשך ההסחה .
o השלשות בצעדים המתקדמים – דפוס השכחה אינו נובע מדעיכת האקטיבציה אלא מהעובדה שבמהלך ביצוע מטלת ההסחה הולכת ויורדת היכולת להבחין בין עקבות הזיכרון של השלשה האחרונה לבין השלשות שהופיעו לפניה. עצמת ההפרעה למאוחר גדלה עם הזמן החולף במשך ביצוע מטלת ההסחה, ולכן ככל שנאריך את משך מטלת ההסחה כך מתחזקת ההפרעה למאוחר
• עקומת המיקום הסדרתי ואפקט האחרונות – מטלת היזכרות חופשית מיידית בה בודקים את ההסתברות לזכירת מילה כפונקציה של המיקום שבו הופיעה המילה ברשימת המילים שנלמדה
 ממצאים:
• פריטים ממרכז הרשימה נזכרים במידה הפחותה ביותר
• אפקט האחרונות – יתרון הזכירה של הפריטים האחרונים בהשוואה לזכירת הפריטים האמצעיים והתעצמותו ככל שהמילה קרובה יותר לסוף הרשימה
o הסבר דעיכת האקטיבציה – אף שהפריטים האחרונים לא שוננו, הם נמצאים עדיין בזט"ק והאקטיבציה שלהם לא דעכה משום שזה עתה הופיעו. הפריט האחרון ,שהופיע זמן קצר ביותר לפני ההיזכרות כמעט לא דעך כלל ולכן הוא נשלף מהזט"ק בסיכויים הגבוהים ביותר. הפריט שהופיע לפניו הספיק לדעוך יותר ממנו ולכן סיכויי השליפה שלו מהזט"ק נמוכים במעט מסיכוייו של הפריט האחרון וכך הלאה
• אפקט הראשונות – יתרון הזכירה של הפריטים הראשונים ברשימה על הפריטים האמצעיים והתעצמותו ככל שהמילה הופיעה קרוב יותר לתחילת הרשימה
o הסבר השינון –הפריטים בתחילת הרשימה זוכים לשינון הרב ביותר. ככל שהשינון של מילה גדול יותר כך גדל הסיכוי שנצליח לקודד אותה בזט"א. לכן, המילה שהופיעה ראשונה זוכה לשינון המרבי נמצאת בסיכויים הגדולים ביותר לשליפה מהזט"א, המילה שהופיעה שנייה זכתה למעט פחות שינון ולכן נמצאת בסיכויים נמוכים יותר לשליפה מהזט"א וכך הלאה
o דיסוציאציה ניסויית כפולה – גורמים המשפיעים רק על זכירת הפריטים הלא-אחרונים אל מול גורמים שמשפיעים רק על זכירת הפריטים האחרונים
 מטלת הסחה – הנבדקים התבקשו לבצע מטלת הסחה )בכדי למנוע שינון( ורק לאחריה לבצע את מבחן ההיזכרות החופשית
• אפקט האחרונות התבטל אך לא חל שינוי משמעותי בפונקציית הזכירה של הפריטים הלא אחרונים
 קשר סמנטי – רשימת המילים הורכבה ממילים בעלות משמעות דומה
• קיום קשר של משמעות בין המילים ברשימת הלמידה מועיל לזכירת המילים הלא-אחרונות ,
אך אינו מועיל לזכירת המילים האחרונות
o קידוד סמנטי מגדיל את סיכויי הקידוד בזט"א וכיוון שהמילים הלא אחרונות נשלפות מהזט"א, הם אלה המרוויחות מקידוד זה. קידוד סמנטי אינו משפיע על זט"ק ולכן אין לו השפעה על המילים האחרונות
זכירת הפרטים הלא אחרונים זכירת הפרטים האחרונים
לא משפיע פוגע הוספת פעילות הסחה
לפני מבחן השליפה
משפר לא משפיע קשר סמנטי בין הפריטים
 דיסוציאציה ניסויית כפולה זו מדגימה כי קיימים שני סוגי זיכרון בלתי תלויים – זט"ק האחראי לזכירת המילים האחרונות וזט"א האחראי לזכירת המילים הלא אחרונות
o ביקורת – תומכי הזיכרון האחד קיבלו את הסבר השינון לזכירת הפרטים הלא אחרונים )היות והוא עוסק בזט"א(, אולם העבירו ביקורת על ההסבר של אפקט האחרונות כנובע מדעיכה מהירה של האקטיבציה:
 ממצא: אפקט אחרונות ארוך טווח – היכולת לזכור פריטים אחרונים מתוך רשימת פריטים מאותו סוג היא תכונה כללית של הזיכרון, גם בטווחי זמן ארוכים כשהמידע נשלף מהזט"א .
• אפקט אחרונות יכול להיגרם גם ע"י מנגנון אחר מדעיכת האקטיבציה )כיון שזו יכולה להסביר רק אפקט אחרונות בהיזכרות מיידית/קצר-טווח(
o הסבר חלופי: מנגנון המובחנות – אפקט האחרונות נובע ממובחנות הפריטים האחרונים על פני הפרטים מאותו סוג שקדמו להם בזיכרון הקבוע היות וההבדל בין עקבות הזיכרון שיוצרים הפריטים האחרונים ברשימה לבין עקבות הזיכרון של הפריטים שלפניהם גדול יותר מן ההבדלים בין עקבות הזיכרון של הפריטים הקודמים בינם לבין עצמם ולכן קל יותר למנגנוני השליפה לשלוף אותם
 להסבר המובחנות יתרון פשטות – הוא מסביר הן את אפקט האחרונות בטווח קצר והן את אפקט האחרונות ארוך-הטווח .
• הדיסוציאציה הנוירופסיכולוגית הכפולה בין זט"ק לזט"א
o סינדרום אמנזיה )אמנזיה אנטרוגרדית( – קושי לרכוש זיכרונות חדשים לאחר פגיעה מוחית. חולים אלה אינם פגועים ביכולת ההיזכרות המידית שלהם
o סינדרום הזיכרון לטווח קצר – סינדרום בו נפגעו אך ורק תפקודי הזט"ק ואילו תפקודי הזט"א נשארו תקינים
יכולת ליצור זיכרונות חדשים קיבולת היזכרות המידית
פגוע תקין סינדרום אמנזיה
HM
תקין פגוע 2-0 סינדרום זט"ק
KF

o ביקורת על ביסוס קיומו של הזיכרון לטווח קצר על הדיסוציאציה הכפולה הנוירו-פסיכולוגית:
 לא ניתן לבסס תיאוריה העוסקת בתפקוד תקין רק על ממצאים מפגיעות בתפקוד זה. על כן יש לצרף לדיסוציאציה נוירופסיכולוגית כפולה הוכחות מאנשים בריאים לגבי קיומו של זט"ק
 סינדרום הזיכרון לטווח קצר לא מתיישב עם טענת המודל המודאלי לפיה כדי מידע ייכנס בהצלחה לזט"א עליו לעבור תחילה בזט"ק. לפי מודל זה אם הזט"ק פגוע לא יכולה להיות כל העברת מידע לזט"א .
• הפתרון שהוצע: זיכרון העבודה – מודל מורחב של מודל הלהטוטן המסביר כיצד ייתכן שבסינדרום הזיכרון לטווח קצר עדיין מגיע מידע חדש לזיכרון לטווח ארוך o בזיכרון העבודה קיימים 3 רכיבים:
 הלולאה הפונולוגית- מנגנון בעל קיבולת מוגבלת המסוגל להכיל כמויות קטנות של מידע שמיעתי ולעבדו
 הלוח החזותי-מרחבי – מנגנון המסוגל לאחסן מידע חזותי ולעבדו
 מנגנון בקרה מרכזי – מנגנון האחראי לתיאום בין הלולאה הפונולוגית ללוח החזותי-מרחבי וכן לתיאומם עם מנגנונים קוגניטיביים נוספים