עבודת פרו סמינריון

בשנת 2018 מדינת ישראל חגגה 70 שנה לתקומתה המחודשת לאחר גלות יהודית שנמשכה אלפיים שנה. מאז ועד היום המדינה הספיקה להרחיב את אוכלוסייתה בקצב מסחרר על-ידי העלאת יהודים מהתפוצות. העולים הוותיקים ביותר הם יהודי אירופה ה"אשכנזים", ולאחריהם עלו יהודים מארצות האסלאם ה"מזרחיים". שתי העליות המאוחרות יותר שבהן תתמקד עבודה זו התרחשו בעיקר בשנות התשעים הן העלייה מברית המועצות לשעבר והעלייה מאתיופיה. כמו כן, יוצגו ההשפעות של תהליך העלייה על שתי קבוצות העולים, הן מברה"מ והן מאתיופיה. נדון על אופני ההתאקלמות של שתי העליות, על האתגרים ועל הקשיים שהם חוו. בהקשר לאופן ההתמודדות של העולים עם קשיי העלייה, יובאו חוויות אישיות של עולים משתי העליות העולות בקנה אחד עם ממצאי מחקרים שעסקו בנושא זה. התזה שעלתה בעבודה זו היא כי האיום הנתפס מפני העלייה מברית המועצות היה גבוה יותר אך היא הצליחה להשתלב טוב יותר בהשוואה לעלייה מאתיופיה. התזה מתבססת על תאוריית האיום הבין קבוצתי, מרכיבי העמדה ושליטה חברתית. אכן, הממצאים העיקריים שעלו בסקירה תאמו את התזה שהוצגה לעיל. בסוף העבודה יובאו תובנות לגבי הממצאים הללו ויוצע פתרון של דרך להבנת העולים ללא ניסיונות לשנותם בדרך לשילובם המוצלח והרצוי.