ציון : 92
א. 1. הגישה הפרימורדיאלית: גישה שהולכת אחורה לתוך ההיסטוריה של העם ואומרת שללאומיות באמת יש היסטוריה מאוד רחוקה ומשותפת, למשל היהודים הגיעו מאותו מקור, אם נעשה להם בדיקה גנטית אנחנו נראה שהם מגיעים מאותו מוצע ומקור שהתפתח ביחד. גישה זו מתייחסת למקום המשותף שלנו כמקום משותף אמתי. התחושה של שותפות בתוך אומה, לאום ועם נובעת מהיסטוריה קדומה משותפת, הדגש הוא על השורשים העמוקים והמשמעותיים המשותפים לתוך ההיסטוריה.
2. הגישה המודרנית: האומה היא ישות מדומיינת, כלומר; יצור של תודעה הכוללת טקסיות ונרטיב לאומי, הלאומיות היא תופעה שהתחילה בתקופה המודרנית, האנשים התחילו ליצור לעצמם מדיניות ריבוניות משלהם. אין לנו שורשים היסטוריים משותפים. מה שגורם לנו להרגיש שאנחנו חלק מעם הוא הסיפור שאנחנו מספרים על ההיסטוריה לעצמנו, הדגש הוא על הסיפור שכלנו מספרים ביחד על השורשים. בצורה מלאכותית אבל לא
שקרית 10/10
ב. התקשורת והגישה הפרימורדיאלית; אנו צריכים לשחזר טקסים שיזכירו לנו שאנחנו חלק מאותו לאום, התקשורת משתלבת בתוך הטקסים האלה, היא משדרת לנו את הטקסים, התקשורת עצמה היא טקס, העובדה שאנו כולנו צריכים את אותו אתרים ישראלים לדעת מה קורה לסבבינו, הצריכה לתקשורת ולראות תקשורת הוא סוג של טקס. לא רק טקס אלא בכלל הדגשת מסורת
התקשורת והגישה המודרנית; התקשורת היא זאת שכל הזמן מספרת לנו סיפורים ונותנת לנו את התחושה של שייכות, על פי ארנסט גלנר; הוא מסתכל על התופעה של הלאומיות כתופעה מודרנית, המקור של התודעה הלאומית הוא בתקשורת, בחינוך המשותף, הוא מגדיר את הלאום במונחים של תקשורת ותודעה, בתופעה
שאלה 1: