תקציר מאז שנת 2003 ועד יום כתיבת העבודה הוגשו לשולחן הכנסת ארבע הצעות חוק העוסקות בהסדרת מעמד ההורים במערכת החינוך, נושא שבארץ עדין אינו מוסדר בחוק, אם כי חלק מזכויות ההורים הנוגעות לחינוך ילדיהם מוסדרות בתקנות ובחוזרי מנכ"ל שונים.
עיקר החידוש בהצעות אלה הוא שיתופם של הורים במועצות ציבוריות אשר חברים בהן גם אנשי מקצוע ונציגי ציבור, שיש להן סמכויות בנושאים חינוכיים, החל מיעוץ ועד לסמכויות ביצוע נרחבות הנוגעות בין היתר גם בחלוקת תקציבים ובמינוי כוח אדם.
במדינות האיחוד האירופאי פועלות מועצות כאלה, בהשתתפות הורים, ברמות שונות של סמכויות יעוץ, ביצוע ודגמים שונים של שילוב ביניהם, ושל תחום פעילות, החל מהרמה הבית ספרית של מוסד לימוד מסוים, דרך מועצות אזוריות ומחוזיות ועד למועצות ארציות. באופן כללי, ברוב המדינות ההורים הם מיעוט במועצות בכל רמות היצוג. שוויון עם קבוצות ייצוג אחרות הוא נדיר ורוב של הורים במועצה נדיר עוד יותר וקיים רק ברמת בית הספר.
בארץ ארגון ההורים הארצי, גוף וולונטרי המורכב כולו מהורים, הוא הגוף המרכזי של נציגויות ההורים וסמכויותיו חופפות לחלק מסמכויותיהן של המועצות הציבוריות. להלכה, הסמכות היחידה המשותפת לארגון ההורים הארצי לבין המועצות הציבוריות היא הסמכות להמליץ וליישם פעילויות נוספות על תוכנית הלימודים הרגילה, אך למעשה ארגון ההורים בארץ פועל למען קידומם של נושאים נוספים (שבאירופה מטופלים על ידי המועצות הציבוריות) שאינם מסמכויותיו הרשמיות.
להורים יש גם זכויות כפרטים, כגון הזכות לבחור מסגרת לימודים לילדיהם, הזכות לקבל מידע והזכות לערער על החלטות הנוגעות לתלמיד.
זכויותיהם של ההורים כפרטים דומות בארץ ובמידינות האיחוד האירופאי.