מבוא
הכיתה היא הסביבה הפיזית והחברתית שבה הילד שוהה ובה הוא מתנסה בחוויות שונות במשך שנים רבות. במסגרת הכיתה נוצרים תהליכים חברתיים ופעילויות גומלין המושפעים ממשתנים רבים, כגון מאפייני הסביבה הפיזית, מאפייני אוכלוסיית התלמידים והמורים ומאפיינים ארגוניים. המשתנים האלה משפיעים על האפיונים הייחודיים של הכיתה, כגון נורמות, עמדות כלפי הלמידה, דמוקרטיות, ביצוע המטלות, עזרה, שיתוף פעולה, ציפיות בין-אישיות, לכידות, ודפוסי תקשורת בין-אישית.  בכל כיתה, אם כן, נוצרים דפוסי התנהגות המאפיינים אותה, אשר בתורם משפיעים על אופייה של פעילות הגומלין בכיתה. בתהליך פעילות הגומלין, נוצרות תפיסות ועמדות כלפי המתרחש. התפיסות האלו מהוות מקור ידע חדש, אשר הופך לחלק מן המטען האישי של המשתתפים וככזה הוא משפיע על פעילות הגומלין של הפרט עם הסביבה הלימודית. התרחשותו של התהליך המעגלי הזה, אם כן, מושפעת מן המטען האישי של כל אחד מן המשתתפים בתהליך פעילות הגומלין.  מן התהליך הזה משתמע, שמצד אחד ניתן להתייחס אל האקלים כאל תוצר של פעילות הגומלין המתרחשת בסביבה הלימודית, ומצד שני ניתן להתייחס אל האקלים כאל חלק מן האפיונים של המשתתפים ומתפיסתם את המתרחש בכיתה – תפיסה המשפיעה על התנהגותם ועל פעילות הגומלין בינם לבין הסביבה.
לאקלים כיתתי יש חשיבות גם להתפתחותו של התלמיד כאזרח בחברה. כיתה בעלת אקלים חברתי חיובי עשויה לפתח אישיות המתאימה לחיים בחברה דמוקרטית, אישיות שתהיה בעלת יוזמה, אחריות, מעורבות חברתית, יכולת עמידה על זכויות, יכולת לקבל החלטות, ובעלת מוקד שליטה פנימי (צדקיהו,1988).
עפ"י בר אל (1996), האווירה הכיתתית המהווה את הסביבה החינוכית של התלמיד מתייחסת לתהליכים פסיכו-סוציאליים המתרחשים בין המורה לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם, כפי שהם נתפסים על – ידי כל אחד מהם.
כלומר זהו מושג סובייקטיבי תפיסתי, אין הוא מוגדר כתמונת מציאות אובייקטיבית אלא כאוסף של תפיסות של כל הנפשות הפועלות במערכת. תפיסה סובייקטיבית זו את הסביבה החינוכית, מהווה גורם קריטי בעיצוב מחשבתי והלך רוחו של התלמיד והיא משפיעה על מכלול העמדות ודפוסי ההתנהגות של כל תלמיד ומורה.  כאשר התלמיד יתפוס את הסביבה החינוכית כחיובית הדבר יכול לתרום להסתגלות מרבית. לעומתו, תלמיד התופס את האווירה כקרירה ולא תומכת עלול לסגת ממעורבותו בפעילות הכיתתית, לנשור מבית הספר ובמקרים קיצוניים אף יפתח אגרסיה עד כדי אלימות (בראל
1 996).   אווירה זו מכונה בספרות הפדגוגית "אקלים כיתה",  מושג המתייחס לאווירה המיוחדת הנרקמת בכתה כתוצאה מהאופן שבו מתנהלים הלימודים והחיים החברתיים, הרכב התלמידים, היחסים בינם לבין עצמם, בינם לבין המורה ובינם לבין בית הספר (פירר , 1982).
בעבודה הנוכחית אנו נבחן כיצד תפיסת האקלים הכיתתי ברמה הקבוצתית משפיעה על ההתנהגות ברמה האישית, כאשר שני הממדים שיבחנו הינם מידת הפופולאריות של הילד, והיותו מנהיג כיתתי, והשפעתה על הישגיו הלימודיים.
הספרות המחקרית עשירה בממצאים אשר בחנו את הקשר שבין מידת הפופולאריות של התלמיד והישגיו הלימודיים.
החוקרים השונים מסכימים כי קיים קשר בין שני מימדים אלו וכי אלו מושפעים מהאקלים כיתה. באמצעות סקירת המחקרים השונים, בעבודה הנוכחית אנסה לאמוד את כיוון הקשר שבין שני מימדים אלו תוך התייחסות להשתמעויות החינוכיות הנובעות מכך.      הרעיון העומד בבסיס עבודה זו בדבר הקשר בין מידת הפופולאריות של הילד והישגיו הכיתתיים נובע ממודלים מחקריים שהוכנו ונבחנו ע"י Le Mare  (2000) De La  Ronde &   אשר מצאו קשר בין האקלים הכיתתי, מידת הפופולאריות של התלמיד, והישגו האקדמאיים. לטענתם, אקלים חיובי בכיתה מאפשר לתלמיד להסתגל הן חברתית והן אקדמאית לבית הספר.
הספרות שנבחנה ללא יוצא מהכלל טענה שבשנים הראשונות בבית הספר ניתן למצוא קורלציה בין מידת הפופולאריות של הילד והישגיו הלימודים. בהקשר זה הספרות מציגה שני מודלים עיקריים:

1 . הילד בעל הישגים לימודיים גבוהים הופך להיות פופולארי – תיאוריות ומחקרים  מסוימים דוגמת מחקריו של Hillman (1980,1981) אשר מנתחים את תכונות הילד הפופולארי ומהיכן הוא שואב את עוצמתו, טוענים כי חלק מהתכונות המרכיבות ילדים פופולאריים קשורות  להישגים לימודיים, והסיבה לכך נעוצה בעיקרה ביחס החיובי של המבוגרים לילדים "משכילים" ו"אינטליגנטים". ילדים אלו נהנים מיחס חיובי מצד המורים ועל כן יתר התלמידים לומדים שילדים אלו "מיוחדים" וכדאי להתחבר עימם. לתמיכה ברעיונותיהם, הם מציינים שבסביבות כיתה ד- ה, שמורכבים מגילאי 10-12, חשיבותם של המורים "כאחרים משמעותיים" יורדת בעיני התלמיד, ועל כן קרנם של הילדים המצליחים לימודית יורדת גם היא, ואת מקומה תופסים ילדים בעלי יכולות חברתיות נחשבות, מראה חיצוני מושך , אומץ, אתלטיות, חוש הומור וכדומה.
2 . הילד הפופולארי מצליח גם אקדמאית- גישה זאת הרואה בבסיס ההצלחה האקדמאית את יכולת ההסתגלות החברתית ואשר תסקר בעבודה זו,  הינה גישתם של    Alexander., Entwisle., & Horsey (1997) הטוענים שהסתגלות חברתית מהווה כלי חשוב ביכולת התלמיד להתרכז בתחום האקדמאי, ולהצליח בלימודיו. לטענתם, היכולת להסתגל אקדמאית ולהסתגל חברתית הינם משתנים הקשורים זה לזה. ילד בעל יכולת הסתגלות חברתית, מרגיש בטוח בעצמו גם בתחום האקדמאי, ולכן הישגו הלימודיים יעלו.