פיגועים וזיכרון קולקטיבי - סמינר

סוג העבודה
מקצוע
שנת הגשה 2005
מספר מילים 4166

תקציר העבודה

מבוא
במסגרת עבודתי בחרתי לעסוק בנושא הזיכרון הקולקטיבי.
המניע שלי לכתוב את העבודה שלי דווקא בנושא זה הוא בעצם תגובה שלי לסיפור שנגע בי בחיי האישיים.
בפיגוע בקפה "מומנט" בירושלים, נהרגו בין היתר זוג שעמד לפני חתונה. שם הבחורה הוא דנית דגן. דנית דגן היא בתם של זוג שבבעלותו חנות קטנה בשכונה שבה גדלתי. גם את אחיה הכרתי אישית – אותה בעצם לא פגשתי אף פעם. כל פעם שאני נכנסת לחנות ופוגשת את אביה, ורואה את השבר הגדול בפניו, ואת התמונה שלה שתלויה מעל ראשו, ליבי נקרע.
אני זוכרת את הפיגוע הזה ויודעת את הסיפור שמאחורי אחת הקורבנות. רציתי לבחון האם מבלי שהסיפור נוגע בנו בדרך כזו או אחרת, מה אנו זוכרים ולמה?
 ברצוני להראות כיצד בפיגועי הטרור הראשונים  שהתרחשו בישראל, ואשר בוצעו לראשונה בידי מחבל מתאבד,בחרה התקשורת להתייחס לאירועים כאירועים לאומיים,קולקטיבים – אירועים אשר גרמו להלם מדיני ונגעו לכלל החברה בישראל.
העיתונות הישראלית עברה בתיאורה את האירועים, ממימד הטרגדיה הלאומית למימד אחר – המלודרמה.
אחת מההנחות שאותן בדקתי הן, שככל שהזמן מתקדם הטרגדיה או הפיגוע מפסיק להיות אלמנט לאומי ועובר תהליך של התמעטות לרמה הפרטית.
אסון של מדינה הופך להיות אסון של משפחות, טרגדיה לאומית הופכת להיות טרגדיה אישית.
הנחה נוספת שאליה אתייחס היא, האם העיתונות מייצרת את התגובה הלאומית או משקפת אותה? האם העובדה שהפיגוע הראשון בקו 5 ברח' דיזינגוף בת"א הוא בעל איכויות לאומיות ואחריו האירועים  הופכים להיות בעלי אופי אישי יותר, היא תוצאה של שיקוף ההתייחסות הציבורית לפיגועים?
או שמא גילוי התפיסה של העיתונות שסיפורים אישיים "מוכרים" טוב יותר, היא התוצאה לאובדן האיכויות הלאומיות באזכור האירועים בתקשורת?
על מנת לבדוק את התופעה, חיברתי שאלונים שחולקו ל-50 נבדקים. המטרה הייתה לבדוק מה זוכרים האנשים מכל פיגוע, ואיזה פיגועים בכלל זכורים להם. מה נחקק בזיכרון התודעה הציבורית (אם בכלל), והאם העובדה המצערת שבגלל ריבוי הפיגועים שהתרחשו בעשר השנים האחרונות,קיים קושי לזכור אירועים ספציפיים ולבודד אותם.
הפיגועים שבחרתי לבדוק הם אירועים שהתרחשו בעשר השנים האחרונות ושהיו מרכזיים לדעתי,ואילו אני הצלחתי לבודד אותם מתוך ים המקרים שהתרחשו וזכו להתייחסות תקשורתית ענפה הכוללת כתבות "פולו-אפ" שליוו את האירוע גם לאחר מספר ימים, שבועות ואפילו שנים.
שאלת המחקר שלי היא בעצם, האם העיתונות מייצרת את התגובה הלאומית או שמא משקפת אותה?
המשתנה התלוי הוא הזכירה של הקהל.
המשתנה הבלתי תלוי הוא הסיקור התקשורתי של הפן האנושי.