עבודה זו מציגה את השפעת הגלובליזציה על מערכת בנקאית בישראל והשפעה של כניסת בנקים זרים על שוק החיתום.

מבוא
במהלך מאות שנים האחרונות , במקביל להתפתחות סחר חליפין בין אזורים גיאוגרפים שונים והתפשטות חלק מהישויות הפוליטיות האירופאיות על פני אזורים נרחבים באירופה ויבשות אחרות, התפתחה גם פעילות של אנשי כספים מחוץ לעיר או ארץ הראשונה העיקרית . אנשי כספים אלה ליוו את העוסקים במסחר בינלאומי ואת חיילי ופקידי המעצמות האימפריאליסטיות לכל מקום אליו הגיעו, במיוחד ביבשות אפריקה ואסיה.
תהליך היציאה המסיבי של הבנקים לפעילות מחוץ לארץ מוצאם, החדשנות הרבה באופני הפעולה וצורת  התארגנות המשפטית והעסקית, והמשקל הניכר שנודע לפעילות זו בכלל פעילותו של ענף הבנקאות,  הם תופעה חדשה יחסית.
תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה וההסדרים הכלכליים והפיננסיים שבאו בעקבותיה, במיוחד במהלך שנות ה-
6 0 וה- 70. יש לציין שהפעילות מחוץ לארץ המוצא התפתחה בשני כיוונים:
הראשון היה הצטרפות למערכות שסיפקו שירותים לפירמות מקומיות במעגן עם פירמות  אחרות או עם פירמות בארצות האחרות (פעילות מקומית ורב לאומית).
והשני היה שימוש בבסיס גיאוגרפי ותשתית שירותים מקומית כדי לספק שירותים בנקאיים לגורמי חוץ בלבד- בנקאות אקסטריטוריאלית . התעצמות הפעילות מחוץ לארץ המוצא בכלל הפעילות של הבנקים יצרה לעיתים גופים בנקאיים, שייתכן ואיבדו “עוגן גיאוגרפי” ברור. כך התפתח המושג של  “Ttransnationalbank” המוגדר כבנק המקבל פיקדונות בעל סניפים או חברות בנות ב- 5 מדינות ויותר. ניתן לציין שבעוד שבשנים הקודמות הייתה התפשטות הגיאוגרפית של הבנקים בכיוון אחד, ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות והקולוניאליסטיות אל המושבות, הרי שלא כך הדבר היום, אנו רואים רשת חצים המכסה את מרבית ארצות העולם.