להשקעה בתשתית נודעת השפעה ניכרת על שיעור הצמיחה ארוך טווח של המשק. השקעות בתשתית נועדו ליצור תשתית מודרנית ויעילה, ועל ידי כך לסייע בהסרת חסמים, המקשים על ההתפתחות המשקית ולאפשר את מימוש פוטנציאל הצמיחה במשק. רמת תשתיות בישראל אינה תואמת את רמת החיים במדינה כמו גם את רמת הטכנולוגיה המאפיינת את המשק הישראלי. לפי כך, להשקעה בתשתיות פיזיות בארץ תשואה גבוהה מאוד, כך שהיא תייעל את הפעילות המשקית ותעלה את התפוקה השולית של כל גורמי הייצור במשק.
לאורך שנים הייתה ההשקעה בתשתיות המשקיות מעטה מדי, ובכלל זה ירדה ההשקעה בתשתית התחבורה לרמה  נמוכה מאוד כתוצאה מכך עתירות הכבישים והרכבות נמוכה בהרבה מהמקובל במערב, והצפיפות בכבישים גבוהה הרבה יותר, כמו כן יש במאגרי המים גירעון ניכר (למרות החורף המבורך למפלס הכינרת חסרים עדיין 210 ס"מ ) וכדלקמן. כדי לאפשר את פיתוח המשק ראוי להגדיל את ההשקעה בתשתיות ולשפר את הפעלתן.
ההשקעה הנדרשת לפי הערכות בנק ישראל לחומש הקרוב צריכה לעמוד על כ- 90  מיליארד ₪. כמחצית מזה להשקעה בתשתית התחבורה היבשתית. מתוך סך ההשקעה תידרש הממשלה לשאת ב- 40%. היעד כולל את ההשקעה לסגירת פיגורים ואת ההשקעה  הנדרשת עם גידול הצרכנים, ומשמעותו כמעט הכפלה של ההשקעות בתשתית בחומש הקודם. התנאי להצדקתה של ההשקעה בכל פרויקט היא כדאיות למשק ולחברה.
התשתיות הן פרויקטים גדולים מאוד, המשרתים את כלל הפעילות המשקית ופעילות הפנאי. הן כוללות את ההון של התחבורה- בעיקר הכבישים, הרכבות, מים והחשמל. אלה חשובים ביותר, בהיותם בסיס לפעילות העסקית ולפעילות הפנאי.בלעדיהם הקשו לנצל את ההון במשק ולפתח את הפעילות הכלכלית.
מעורבות הממשלה בתשתיות של רוב תחומי התחבורה, המים והביוב מתבקשת משום שבמקרים רבים לא ניתן להשאיר את פיתוחן בידי המגזר הפרטי. והוא ישקיע פחות מהרצוי למשק, משום שיתרונות למשק גדולים מהפרות שיראו היזמים הפרטיים והתשואה עבורו נמוכה מהתשואה למשק (" יתרונות חיצוניים"). יש אפוא מקום לפעילות הממשלה, שהיא בעלת הראייה הכוללת ( למשל יכולת לקחת בחשבון השפעות חיצוניות ), ובידיה נמצאים גם כלים לתכנון הכולל (תוך שמירה על איכות הסביבה) ולהסדרת השקעות, בין השאר בקידום הליכים על פי דין ובפינויים. עם זאת חשוב לערב את המגזר הפרטי בהיבטים שונים של הקמת תשתיות והפעלתם, שבהם יש לו יתרון על המגזר הציבורי.                                                       התשתית חיונית לפעילות המשקית ולצמיחה, באמצעות אספקת קשר בין היחידות הכלכליות, הן בתוך המדינה – כדוגמת חיבור אזורים אל מרכזי תעסוקה והן עם חו"ל, והפעילות המשקית מתבססת על אספקתם של שירותים חיוניים כדוגמת החשמל, המים והביוב. ב- 2002 ירדה ההשקעה  בתשתית ב- 5%. הירידה נבעה מירידת ההשקעות בתחבורה, בחשמל ,ובתקשורת . משקל ההשקעות בתשתית בתוצר ירד בסוף שנות ה- 90 עד שהתייצב ב- 2000 ומאז הוא מתנדנד. שיעור ההשקעה בתשתית שמומן בידי המגזר הציבורי פחת עד 2000 , ובשנתיים האחרונות הוא גדל.
הרמה הירודה של הכבישים ותחבורה ציבורית פוגעת קשות ביעילות ופריון של המשק, מרחיקה את הפריפריה מהמרכז ומאיטה את הצמיחה הכלכלית. היצע של שטח הכבישים אינו יכול לגדול לרמה שתענה על הביקוש. זאת מכיוון שסלילת כבישים בתנאים של גודש מובילה, בדרך כלל לעלייה בנפח הכולל של תעבורה, ולכן היא מביאה לתקופה קצרה בלבד של הקלה בגודש. מתוך הכרה זו עולה הצורך בשימוש בכבישי אגרה ובשיפור מערך תחבורה ציבורית.
משק המים – מדינת ישראל ענייה במים, ואולם שלא כבמדינות רבות אחרות באזורי אקלים דומים, בידי ישראל טכנולוגיות המאפשרות ניצול מרבי של אוצרות המים המעטים הנמצאים בה. מקורות המים במדינת ישראל מסתכמים בכמות של כ- 1.8 עד 2.1 מיליארד מ"ק בשנה והם מתחלקים לשלושה: מי תהום, מקורות מים עיליים, מקורות אחרים. לכן אין ספק שלמשמעת עצמית יש כאן תפקיד חשוב. למרות הגידול באוכלוסיית ישראל והעלייה ברמת החיים כמעט לא נרשמה עלייה בצריכת המים. כל זאת בזכות המאמצים שכל אחד ואחד עושה כדי למנוע בזבוז של משאב יקר זה.