מבוא
אף כי ספרות הילדים החלה להיווצר כבר במאה ה-16, כפי שאבחן חוקר הספרות פיליפ אריאס במחקריו, הרי שרק לפני דורות אחדים החלה להתפתח הגישה הפדגוגית לפיה ניתן לרתום את ספרות הילדים על מנת להעביר באמצעותה ערכים חינוכיים ואחרים לדור הצעיר המתחנך על ברכיה. ספרות הילדים נכתבת על ידי הדור המבוגר עבור הדור הצעיר, ובמודע או שלא במודע, היא מגלמת בתוכה את עולם הערכים שבו דוגלים חברי אותו דור מבוגר. ארנסט גלנר, בספרו "לאומים ולאומיות" מסביר כי אחת הדרכים לבסס את הלאומיות של עם או אומה, היא באמצעות מערכת חינוך, המגוייסת לטובת הקניית ערכי תרבות והסטוריה משותפים, עליהם מתבססת הלאומיות המתגבשת של האומה. ואכן, גם החברה הישראלית אינה נבדלת מכלל זה, ופעמים רבות ניתן לזהות ניסיונות מצד דור בוגר, ויהי זה דור החלוצים הראשון שהחל את ההתיישבות הציונית בארץ, או דור הצברים שקם אחריו, להנחיל את ה"אני מאמין" שלו  לילדי הדור הבא על ידי כתיבת ספרות ילדים "מגוייסת".
בעבודה זו אסקור את ניסיונותיהם של שני הדורות – החלוצים והצברים, לשלב את האידאולוגיה המרכזית של דורם בספרות הילדים שיצרו. בספרות דור החלוצים, שנכתבה, למעשה, עבור אלו שגדלו להיות דור הצברים, בחרתי להתמקד בשניים מהספרים הקאנוניים של התקופה – "עודד הנודד" של צבי ליבנה, ו"ילדי הגשם" של אליעזר שמאלי. שני הסופרים הם מייצגים נאמנים של דור החלוצים – שמאלי, מורה ומחנך, איש כפר גלעדי, וליבנה, איש העלייה השלישית, שנמנה על מקימי השומר הצעיר. בספרות דור הצברים, שנכתבה, בהתאם, עבור אלו שגדלו והפכו להיות דור המתלבטים, בחרתי להתמקד בספריה של ימימה אבידר-טשרנוביץ, שזכתה בפרס זאב לספרות ילדים על מפעל חייה בתחום ספרות הילדים, ונחשבת לחלוצת ספרות הילדים ה"צברית", ובאחד מספרי חסמב"ה של יגאל מוסינזון, בוגר כפר הנוער "בן שמן" וחבר קיבוץ נען.
תוך סקירת יצירותיהם והמאפיינים המרכזיים בהם בכוונתי להציג את האופנים השונים בהם ניסו בני כל דור להעביר את סך אמונותיהם ועקרונותיהם לבני הדור הבא.