תקציר "בשין-קוף-ריש" פתגם עתיק יומין אומר: "אל תאמין בשום דבר שאתה שומע ורק במחצית הדברים שאתה רואה" ואכן לאורך כל יומנו אנו עסוקים בהבחנות בין אמת ושקר: האם דבריו של המוכר בחנות דברי אמת? האם ניתן להאמין במודעת הפרסומת? האם באמת הייתי טוב במיטה? האם באמת בילתה עם חברתה בבית קפה? (כהן, 1999).
            השקר הוא נפוץ וניתן למצוא אותו בכל תחומי החיים האנושיים. אין אדם שלא שיקר בימי חייו ואין אדם שלא מצא עצמו קורבן לשקרים של אחרים. יש שקרים פוגעים ויש שקרים היוצרים קירבה, יש שקרים מוסכמים ויש שקרים שנועדו להפיק תועלת. מכל מקום, היחס לשקר הוא דו משמעי. מצד אחד, השקר הוא דבר רע שיש לעקור אותו מן השורש. ומצד שני השקר ממלא צורך חברתי חשוב והוא תנאי לחיים חברתיים תקינים (אלעד, 2000).
מעניין כי הנטייה לשקר או הצורך לשקר שהם כל כך נפוצים, זכו עד לאחרונה להתייחסות מעטה בידי פסיכולוגים, שהשאירו את הדיון בנושא זה בידיהם של פילוסופים, אנשי תורת המוסר ותיאולוגים. אפילו האנציקלופדיות, המודרניות יחסית, לפסיכולוגיה מתייחסות במועט לנושא השקר. רק בעשורים האחרונים החלה התייחסות רצינית ומעמיקה יותר לנושא זה על ידי פסיכולוגים ואנשי מדעי ההתנהגות (כהן, 1999;King & Ford, 1988 ).
            צ'ארלס פורד, הבולט מחוקרי השקר (Ford, King & Hollender, 1988; Ford, 1996), מדגיש כי על אף שכיחותו של השקר ונפיצותו הרבה עד שאין מקום פנוי ממנו, מחקרו והכרתו מעטים. יתכן שהדבר נובע מכך שכל נושא השקר מלווה בתגובות אמוציונאליות חזקות. מבוגרים אומרים לילדים שאין דבר נורא משקר. הדת מוקיעה את השקר. בתקופת האבירים כינוי של פלוני כשקרן היה עילה טובה לדו-קרב. עד היום הכינוי שקרן הוא כינוי גנאי חמור. אך על אף עמדות כאלה לגבי הרעות שבשקר, אנו כולנו שקרנים, אנו משקרים לזולת ואנו משקרים לעצמנו.             פורד, קינג והולנדר (1988), מגדירים שימוש תכוף בשקר כהפרעת אישיות. אנשים עם הפרעת אישיות מבטאים התנהגות סטריאוטיפית ונוקשה. בגלל היעדר גמישות, הם מגיבים לרוב בצורה שאיננה מתאימה למצב תוך כדי אי לקיחת אחריות והאשמת אחרים (אלעד, 2000).
            עולם השקר הוא נושא מרתק ומאתגר, הצופן בתוכו אפשרות לחקור את נבכי הנפש ולנסות להבין את המשותף לכולנו, הצורך בהעמדת פנים ומתן מידע כוזב. חקר עולמם של השקרנים הפתולוגים צובר תאוצה בשנים האחרונות ואף בקולנוע ניתן להבחין בסרטים בנושא זה כגון:
"תפוס אותי אם תוכל" ו"אנשי המזימות". עבודה זו תבחן את הפרעת האישיות; שקרנות פתולוגית-כפייתית, בצורתה החריפה ביותר – "פסאודולוגיה פנטסטיקה" (המונח הלטיני לשקרנות בלתי נשלטת). תחום זה של שקרנות פתולוגית לא נחקר למעשה עד לשנת 1988 ומהווה אתגר רציני ומעניין לכותב ולקורא גם יחד להבנת עולמו המורכב של השקרן הפתולוגי – הפסאודולוג (King & Ford, 1988; Newmark, Adityanjee & Kay, 1999).

1 .              מבוא
"חלומות באספמיה" – הפנומן "עורבא פרח" – הגישה הפסיכודינאמית "הבל הבלים" – הטיפול סיכום ביבליוגרפיה