ערביי ישראל והאינתיפאדה של 1987 - היחס של ערבים אזרחי ישראל לאירועי האינתיפאדה הראשונה

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 10130
מספר מקורות 32

תקציר העבודה

הקדמה נושא העבודה –  ערביי ישראל והאינתיפאדה שפרצה ב-9.12.1987.
העבודה הסמינריונית הזו תתמקד באינתיפאדה שהיא ההתקוממות של הפלשתינאים בשטחים כנגד השלטון הישראלי והקשר לערבים אזרחי ישראל.
שאלת המחקר – מהי תגובתם של הערבים אזרחי ישראל לנוכח האינתיפאדה שפרצה בדצמבר 1987. ·        במבוא אני אסקור את היווצרותו של המיעוט הערבי בישראל.
אסור לשכוח כי ערביי ישראל הפכו מרוב מספרי בא"י למיעוט בתוך מדינת ישראל, מצד שני – היו היהודים מיעוט בארץ ישראל ועם קום המדינה הפכו לרוב מובהק במדינה.
·        בפרק 1 אני אסקור את מדיניות ישראל כלפי אזרחיה הערבים:
כיצד התייחסו ממשלות ישראל למיעוט הערבי שחי בה וכמובן מהם יחסם ותחושותיהם של הערבים למדינה עד 1987. לאחר מכן אתאר את מדיניות ישראל בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים. כמו כן, אתאר את הקמת אש"ף ואת הקשרים, המגעים והיחסים המיוחדים והמורכבים בין ערביי ישראל לערביי השטחים בין השנים 1967-1987.
·        פרק 2 סוקר את הסיבות לפרוץ האינתיפאדה שפרצה ב9.12.1987 ואת מהלכה.
·        בפרק 3 אני אתאר את יחסו של המיעוט הערבי בישראל למדינה משנת 1987: תגובתו של הציבור הערבי, תגובתן של המפלגות הערביות בישראל ותגובתו של ועד ראשי המועצות הערביות בישראל. כמו כן, אתאר את אופי היחסים בין ערביי ישראל לערביי השטחים במהלך האינתיפאדה.
העבודה הסמינריונית הזו תתמקד בתקופה של שנות ה-80 של המאה ה-20, אך יחד עם זאת פרק 1 יתמקד בשנות ה-60-70, כלומר בשנים שלפני פרוץ האינתיפאדה.
העבודה תתמקד בספרים רבים וטובים שנכתבו בידיי מיטב החוקרים בישראל, כמו עודד ליפשיץ, יעקב מ. לנדאו, אורי שטנדל, משה ליפשיץ, זאב שיף ואהוד יערי ועוד.    עלי לציין כבר בתחילת העבודה כי האזורים יהודה, שומרון וחבל עזה מכונים בישראל ובעולם בשמות שונים, כגון: השטחים "המשוחררים", "השטחים הכבושים", עזה, פלשתין. אך בעבודה זו האזורים הללו יקראו "השטחים" וזאת על מנת למנוע טעות כלשהי. מבוא
תיאור המאזן הדמוגרפי בין הערבים והיהודים בארץ-ישראל לפני שנת 1948
בשנת 1800 חיו בארץ-ישראל פחות מ-7,000 יהודים לעומת כ-270,000 ערבים- רוב ערבי ברור מול מיעוט יהודי. לכן ניתן לומר כי בתקופה זו ארץ-ישראל הייתה חלק בלתי נפרד מהעולם הערבי. (1).
מתקופת העלייה הראשונה (1882) מספר היהודים שולש ועמד על 24,000, יחד עם זאת מספר הערבים הוכפל ועמד על 530,000. יחס זה הצטמצם בשיעור ניכר בשנת 1914- בארץ-ישראל היו כ-85,000 לעומת 600,000 ערבים (עדיין רוב ערבי מול מיעוט יהודי). תהליך גידולה של האוכלוסיה היהודית נמשך גם בשנים הבאות- בשנת 1936 נמנו ע"י הבריטים בארץ-ישראל כ-850,000 ערבים, לעומת 370,000 יהודים ובעת הכרזת האו"ם ב-29 לנובמבר 1947 – 
1 ,300,000 ערבים מול 630,000 יהודים. (2).
חשוב לציין את חמש העליות שקדמו להקמת המדינה:
העלייה הראשונה (1882-1903)שבה הגיעו לא"י כ-20,000-30,000 יהודים; העלייה השנייה (1903-1914) שבה הגיעו לא"י כ-35,000-40,000 יהודים; העלייה השלישית (1919-1923) שבה הגיעו לא"י כ-35,000 יהודים; העלייה הרביעית (1924-1926) שבה הגיעו לא"י כ-60,000 יהודים; העלייה החמישית (1932-1939) שבה הגיעו לא"י כ-
5 0,000 יהודים. (3).
חשוב לציין את ההתנגדות הנמרצת והאלימה של הערבים שחיו בא"י כלפי היהודים שהגיעו בעליות לא"י:
·       
1 920- התקפה על תל-חי שבה נהרגו יוסף טרומפלדור ושבעה מחבריו; ·       
1 921- מאורעות ופרעות בפתח-תקווה,בתל-אביב ובירושלים; ·       
1 929- פרעות בחברון; ·       
1 936-1939- המרד הערבי ובעקבותיו הטרור כנגד היישוב היהודי וכנגד השלטון הבריטי. (4).
חשוב להזכיר את מדיניות השלטון הבריטי בא"י:
בשנת 1922 פורסם ה"ספר הלבן" הראשון שניסה להגביל את העלייה היהודית לא"י ואת תחומי היישוב היהודי בא"י- מגמה זו הלכה והחמירה עם פרסום של "ספרים לבנים" נוספים. תגובת היהודים הייתה – עלייה בדרך בלתי לגלית (לא חוקית), בדרך זו הגיעו לא"י יהודים בדרכים שונות: בים וביבשה ללא כל רשות מהבריטים.
(5).
יעקב מ. לנדאו מציין בספרו "המיעוט הערבי בישראל- 1967-1991 היבטים פוליטיים" כי את שורשיה של היריבות בין הערבים לבין יהודים במדינת ישראל, יש לחפש בדורות הקודמים,בעיקר בימי השלטון הבריטי בא"י, כאשר החלה ההתנגשות הבלתי נמנעת בין שתי תנועות לאומיות על חלקת ארץ קטנה. (6).
בשנים 1920,
1 929 ובמיוחד בשנים 1936-1939 נוסף מימד של אלימות פיזית אל האלימות המילולית שאפיינה את הפעילות הערבית בישראל. במקביל לכך סייעו מדינות ערב, בייחוד השכנות, לערביי ארץ ישראל בכסף, בנשק, או בתמיכה דיפלומטית. שיאו של העימות בין היהודים והערבים היה התקפן של מצרים, סוריה, לבנון, ירדן, עירק, סעודיה ותימן על מדינת ישראל במטרה למנוע את מימוש החלטתו של האו"ם מ-29.11.1947. הקרבות ב-1948 חילקו את ארץ ישראל, למעשה, בין היהודים לבין הערבים, אך לא  לפי החלטת האו"ם, אלא בהתאם לקווי שביתת הנשק משנת 1949. רוב ערביי ישראל נשארו בשטחים שסופחו לירדן (יהודה ושומרון) או נשלטו בידיי מצרים (רצועת עזה), וחלקם גלה למדינות ערב ( לבנון, סוריה וירדן). (7). יעקב מ. לנדאו מציין כי בישראל נשאר מיעוט ערבי (במיוחד כפרי) בקרב היהודים שהפכו לרוב, עם הקמתה של מדינת ישראל היו כ-156,000 ערבים  אזרחים במדינת ישראל. (8).