מבוא
מידת האמון שרוכש הציבור למוסדותיה של חברה, המושתתת על עקרונות הדמוקרטיה, מהווה את אחד האינדיקטורים החשובים ביותר לחוסנה של חברה מסוג זה, ולסיכוייה להתקיים תוך שמירה על אופייה הדמוקרטי.
אכן, קיומה של הדמוקרטיה ויציבותה תלויים יותר מכל סוג אחר של משטר פוליטי במידת התמיכה והלגיטימיות בה זוכים מוסדות השלטון, ושאר המוסדות המרכזיים בקרב הציבור.
ללא בסיס רחב ואיתן של תמיכה ואמון, נחלש כושר תפקודה של המערכת הפוליטית, ומתעוררת הסכנה של היווצרות כוחות וזרמים אנטי-דמוקרטיים, הקוראים תגר על השיטה הקיימת, בהעמידם מולה צורות משטר אלטרנטיביות האמורות להיות "צודקות" יותר ו"יעילות" יותר. סכנות מסוג זה, שאת חלקן המר למדו כבר מספר דמוקרטיות מערביות בעבר הלא רחוק, תופסות במיוחד במצבים משבריים, כאשר החברה נתונה למאבקים קיומיים דוגמת אלה המאפיינים את החברה הישראלית מאז ראשיתה (יוכטמן-יער, 1989: 59).
הערוץ העיקרי לשימוש בלתי מופרע בחופש הביטוי הינו אמצעי התקשורת ההמוניים, ובעיקר העתונות הכתובה והאלקטרונית.
ייחודם של אמצעי התקשורת ההמוניים הינו במהירות התגובה ובזמינותם. מגבלות על חופש הביטוי בכלי התקשורת יוצרות ערוצי תקשורת וחסמים בתוך מערכת דמוקרטית ופוגעות בתפקודה התקין. הבעת דעה ללא סיקור נאות באמצעי התקשורת ההמוניים, תהא בעלת משקל זעום למדי בחברה דמוקרטית-מודרנית (הופנונג, 1991:
177).
מחקר זה שם לו לדגש להתבונן ולהתמקד במידת תפקודם של כלי התקשורת בעתות חירום. מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, אמורה לשמור ולהגן על עקרונות חופש הביטוי בכלי התקשורת. אך, בו זמנית, המדינה אמורה לפעול ולתפקד תחת מציאות ביטחונית ייחודית, מציאות אשר עלולה להכתיב אילוצים ומגבלות, גם על חופש הביטוי, בשם הביטחון הלאומי. עם מציאות זו התמודדה מדינת ישראל באמצעות שורה של חוקים, תקנות, צנזורה, ועדת העורכים ועוד. כל אחד מאמצעים אלו בפני עצמו, ושילוב שלהם יחדיו, עלול לפגוע בחופש הביטוי.
בעתות חירום, כלי התקשורת אמורים לספק מידע רב וחיוני לציבור האזרחים בחזית, אשר אמור להתעדכן במתרחש, להיערך בהתאם למתרחש ולפעול בהתאם לכך.
מדובר במידע שאמור לעבור ולענות על כלל החוקים, התקנות והמגבלות האחרות, שמוטלות עליו על פי חוק, ושאליהם הציבור הרחב מודע. חשיבות האמון של הציבור בכלי התקשורת ובתכנים המתפרסמים בהם, גדולה הרבה יותר בעת חירום מאשר בשעת שגרה, לאור המציאות הייחודית שעת החירום מביאה עמה. במידה ומידת האמון של הציבור בתכנים המתפרסמים בכלי התקשורת בעת חירום תהיה נמוכה, לעובדה זו תהיה השלכה משמעותית והרת אסון על המתרחש בחברה הישראלית. הציבור עלול להתעלם לחלוטין מכלי התקשורת ומתכניו, לפעול בהתאם לרצונותיו ולהבנתו, לפתח מנגנון של חרושת שמועות הרסניות, ולא להתייחס למידע המועבר אליו, גם אם אמינותו מהימנה. התעלמות מן התכנים המתפרסמים בכלי התקשורת בעת חירום, ואף נקיטת פעולה המנוגדת להם, הנה אפשרות ממנה כל חברה רוצה להימנע. באמון זה, מחקר זה יתמקד, על פי הסדר הבא:
1.       הצגת הרקע והמציאות הביטחונית בה נמצאת ופועלת מדינת ישראל, והשפעתה על כלי התקשורת.
2 .       שימת לב לחוקים ולתקנות, שנועדו להסדיר את אופן פעולת כלי התקשורת, בעתות רגילות ובעתות חירום.
3 .       כיצד ומול מי פועלים כלי התקשורת, לאור החוקים והתקנות.
4.       כיצד המודרניזציה והטכנולוגיה המתקיימת הקיימות כיום, משפיעות על המתרחש.
5.       אמון הציבור בכלי התקשורת ובתכניהם, בעתות שגרה ובעתות חירום, לאור החוקים, לתקנות, למציאות והמגבלות, בפניהם הם עומדים.
6 .       עריכת סקר עמדות בקרב הציבור, שייבחן את מידת האמון שלו בתכנים המתפרסמים בכלי התקשורת, בעתות חירום.