מבוא
ההיסטוריוגרפיה הישראלית דחקה את הפנתרים השחורים לשוליים הזניחים ותייגה אותם כאירוע שלילי בדרך כלל. עדיין, יותר משלושים שנה אחרי תחילת מאבקם, קיימים חיבורים אקדמיים בודדים בלבד שפורסמו על הפנתרים השחורים, ואף לא ספר אחד (שטרית, 2001).
למרות זאת, לא ניתן להתעלם מחשיבותם. התארגנותה של קבוצת הפנתרים ופעילות המחאה שלה היו בעלי השלכות מיידיות על החברה, הממסד ותפקודם השוטף של הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות.
הפנתרים לא העלו בעיה חדשה. משמעות פעילותם הייתה נעוצה בכך שהם העלו את נושא המדיניות החברתית לסדר היום הפוליטי (דהאן – כלב, 1991).  הפנתרים השחורים הפעילו אפקט רדיקלי ענק על החברה הישראלית: ראשית, הם העניקו לגיטימציה והאצה, בצירוף תנאים פוליטיים נוספים, לתהליך יציאת המזרחים מהמרכז הפוליטי ההגמוני בראשות מפא"י, אל האפשרות היחידה האלטרנטיבית אז – הליכוד. מרד הקלפיות בשנת 1977
היה נקודת הציון המשמעותית של התהליך הזה. 1981 הייתה נקודת השיא. אחר-כך, המשיכה היציאה גם מהליכוד אל אלטרנטיבה חדשה – ש"ס. תחום שני הוא ההתעוררות התרבותית המזרחית, שהחלה מיד לאחר מחאת הפנתרים ונמשכה ככל שהתמוטטה ההגמוניה של מפא"י, אשר ייצגה את הדיכוי התרבותי של המזרחים. התחום השלישי הוא השיח החברתי הרדיקלי.
הפנתרים קבעו למעשה את יסודות השיח הזה בחיבור התקדימי שהם עשו בין המאבק המעמדי-אתני המקומי, לבין המאבק המעמדי (המרקסיסטי) והמאבק האתני (השחור בארה"ב) האוניברסאליים. יסוד נוסף הוא החיבור בין שמאל כלכלי לשמאל מדיני בישראל – הפנתרים השחורים היו התנועה המזרחית הראשונה והאחרונה שעשתה זאת במובהק (שטרית, 2001).
הפנתרים השחורים עברו שני שלבים עיקריים בהתפתחותם.
השלב הראשון, בעל ההשפעה הרבה ביותר, היה כתנועת מחאה. ההישג העיקרי שלה היה במיקוד תשומת הלב בעובדות העוני ובעוינות שצמחה מהם. הדבר אומנם לא גרם לשינוי במדיניות, אך הביא להעלאת נושאים אלו לסדר היום הציבורי. השלב השני היה שלב המפלגה הפוליטית. אך כאן, הפנתרים לא הצליחו לגייס את מינימום הקולות הנדרש, והפילוגים שחלו במסגרתם, הביאו לקץ הפנתרים כישות עצמאית (ברנשטיין, 1979).
בכלל תהליך זה עבודה זו תעסוק. העבודה מעוניינת לבחון את הרקע והסיבות שהביאו לצמיחת הפנתרים השחורים, מאפייני הפנתרים השחורים ועיקר פועלם. העבודה תיבחן זאת תוך התבוננות על הפנתרים השחורים בראשית דרכם כתנועת מחאה ובהמשך דרכם, כמפלגה, המנסה לזכות לייצוג בכנסת ישראל. בחינת תהליך זה תתבצע במספר שלבים: השלב הראשון יציג רקע כללי על העלייה המזרחית לארץ ישראל, לאחר הקמת המדינה. בשלב זה ייבחנו מאפייני העולים מארצות המזרח ויושם דגש על אופן קליטתם בארץ, תוך השוואה בינם לבין העולים הוותיקים – האשכנזים. השלב השני ייבחן את מידת מעורבותם הפוליטית של המזרחים, החל מרגע עלייתם ועד למועד הקמת הפנתרים השחורים, ועל כלל הגורמים שהשפיעו על מעורבות זו. החל מהשלב השלישי יושם הדגש על הפנתרים השחורים. שלב זה יחולק לשלושה חלקים: ראשית, הרקע והסיבות שהביאו להקמת הפנתרים השחורים. שנית, התמקדות בראשית דרכם של הפנתרים השחורים כתנועת מחאה, תוך שימת דגש על עצם המחאה ומאפייניה. שלישית, תתבצע בחינה של הסיבות והגורמים שהביאו את הפנתרים השחורים לנסות ולהיכנס לזירה הפוליטית, תוך עמידה על מאפייני התמודדותם, מצעם ותוצאות התמודדות זו. השלב האחרון של עבודה זו ייבחן את הסיבות והגורמים שהביאו הפנתרים השחורים לסוף דרכם.