מבוא
איראן היא מדינה בעלת היסטוריה עתיקה. האימפריה הפרסית נחשבת לאחת הציוויליזציות החשובות של העולם העתיק, ובעברה חלשה על שטח עצום בין הודו לגבול אירופה ואפריקה. במאה השביעית נכבשה איראן בידי הערבים, ותושביה החלו בהדרגה להמיר את דתם לאסלאם, כאשר הזרם המרכזי שהתקבל באיראן הוא האסלאם השיעי. בתחילת המאה ה-16 הוקמה מדינה איראנית שדתה האסלאם השיעי. לצד רוב מוסלמי שיעי, מתקיימים באיראן מיעוטים שונים, בעלי אמונות דתיות שונות מזו של השיעה, ביניהם ניתן לציין את הנוצרים, היהודים, הבאהים והזורואסטים. המיעוט הגדול ביותר באיראן הוא מיעוט המשתייך ומאמין בדת האסלאמית, אך לא בשיעית, אלא בסונית. חלק ניכר מן המחזיקים בדת האסלאם הסונית משתייכים לשבטים שונים הפזורים ברחבי איראן.
בתחילת המאה התשע עשרה נאמדה האוכלוסייה השבטית בכמחצית מאוכלוסיית איראן.  אך, בראשית המאה ה-20, אוכלוסיית השבטים מנתה כ-20% מכלל אוכלוסיית איראן, שמנתה באותה עת כ-12 מיליון תושבים.  השפות השולטות בשבטים הן פרסית ותורכית, שמתוכם הפרסית וניביה השונים דומיננטיים בשלושת רבעי האוכלוסייה.  באיראן קיימים שלושה שבטים אסלאמיים סוניים עיקריים: הכורדים, הבלוצ'ים והתורכמנים.
מטרתה של עבודה זו היא לבחון את אורח חייהם של שבטים אלו, כשבטים סוניים, במסגרתה של איראן השיעית. המטרה היא לראות כיצד השבטים התאקלמו למציאות הקיימת באיראן ולשינויים שחלו בה לאורך השנים (בעיקר שינויים בהנהגה), וכיצד השתלבו בה. לאחר הצגת רקע כללי אודות שלוש השבטים העיקריים הנ"ל, העבודה תבחן, בשלב הראשון, את מערכת היחסים במסגרתו של השבט, המנהגים והמסורות שרווחות בו והאופנים העיקריים בהם בני השבטים מתפרנסים, זאת על מנת ללמוד על מאפיינים ודפוסים עיקריים במסגרתם של השבטים. בשלב השני תיבחן מערכת היחסים הפנימית באיראן בין השיעים לסונים ומערכת יחסים חיצונית (בינלאומית) בין שבטים באיראן ועיראק (הכורדים), גם על מנת ללמוד אודות השילוב או ההתנגשות בין השיעה לסונה, וגם על מנת ללמוד אודות מערכות יחסים חיצוניות שמנהלים השבטים. השלב האחרון של העבודה יבחן את יחס השלטונות לשבטים בתחומים החברתי והכלכלי ובתחום החינוך, על מנת לאמוד את אופן התייחסות של השלטונות לשבטים ומידת היטמעותם של השבטים בחברה.