מבוא: המנהיגות – הגדרות וטיפולוגיה מנהיגות הינה מושג המתייחס ליכולת של אנשים להשפיע על אחרים ולהניע אותם לביצוע משימות, לעיתים מעבר לציפיותיהם הראשוניות וברמת מחויבות גבוהה, תוך שימוש במינימום אמצעי כפייה.
למונח מנהיגות הגדרות רבות –  "מעשה שיש בו השפעה על התנהגותם של אנשים אחרים" או "תהליך השפעה על אחרים למילוי מטרה משותפת" (שוורצוולד, 1987), "הנעת אנשים לביצוע משימות שלא באמצעות כפיה". (פופר, 1996).
כיום רבים הטוענים, כי לכל בני האדם כישורי מנהיגות ורובם גם מנהיגים בפועל בכל מיני תפקידים ומקומות. תהליך ההתפתחות של מנהיג הוא תהליך למידה לאורך כל החיים. המנהיג לומד מכל מה שקורה לו ובמיוחד ממכשולים וקשיים. חוויה הקשורה לקשיים  עשויה  להיות חוויה בונה המובילה לצמיחה ולהתבגרות)
1 990 Bass,). שתי הנחות עומדות ביסוד הטענה כי ניתן לפתח מנהיגות, (פופר, 1990): ·        ניתן לפתח מנהיגות אצל בני אדם שיש להם יסודות אישיותיים לכך ויש להם מוטיבציה להנהיג ולהשפיע.
·        מנהיגות מתפתחת כל הזמן ובכל הנסיבות. אך למידה ממוסדת ואינטנסיבית יכולה לתרום לזירוז ההתפתחות.
מהמחקרים מתחזקת ההנחה כי להתפתחותה של מנהיגות יש תשתית שמקורותיה מולדים  אולם במיוחד בגיל הנעורים ובצעדים הראשונים של הקריירה נקרות לפניהם התנסויות מפתחות. יש להם יכולת ללמוד מהעשייה , מהצלחות ומכישלונות. ניתן להניח כי גם בנושא המנהיגות ההתפלגות באוכלוסייה היא נורמאלית. ישנו ודאי אחוז קטן של מנהיגים מלידה ושל חסרי כל כשרון בתחום, אך רוב האוכלוסייה נמצאת בין שני הקווצות וניתן  באמצעות שיטות פיתוח ממוסדות לטפח את פוטנציאל המנהיגות המצוי בהם (סער, 1999; פופר, 1990).
תופעת המנהיגות ריתקה במשך שנים רבות הוגי דעות רבים, אשר ניסו להבינה ולהסבירה בדרכים שונות. אם עד לפני כמאה שנה הופיע הדיון בנושא המנהיגות במשנתם של פילוסופים, היסטוריונים וסוציולוגים, הרי שמראשיתה של המאה ה- 20 הפך נושא זה גם לתחום מרכזי בסוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדע המדינה ועוד. מהות ותהליכי המנהיגות מוסברים בספרות המקצועית באמצעות ארבע גישות מרכזיות: גישת התכונות, הגישה המצבית, הגישה תלוית ההקשר וגישה חדשה המשלבת את הגישות הקודמות) פופר,1996; רונן, 1989; 1985 (Bass,. להלן תוצגנה כלל ארבעת הגישות, כאשר שלוש הגישות הראשונות תוצגנה בקצרה, ואילו הגישה הרביעית שמהווה את נושאה של עבודה זו, תוצג בהרחבה.