תקציר הסגנון הבינ"ל בישראל והופעתיו השונות בת"א י-ם וחיפה:
בראשית שנות ה-20 החל הסגנון הבינלאומי לתפוס מקום מרכזי באדריכלות בעולם ובארץ ישראל. אדריכלים שהגיעו לארץ מאירופה או שנסעו לאירופה ללמוד בבאוהאוז, הביאו עמם את הסגנון שסחף אדריכלים בכל העולם.
מאפייני הסגנון הבינ"ל נוסחו על ידי היצ'קוק וג'ונסון ב-1932, בתערוכה שנערכה לכבוד הסגנון ב- MoMa:
תפיסת האדריכלות כחלל ולא כמסה.
רגולריות במקום סמטריה כאמצעי עיקרי המנחה את העיצוב.
שאיפה להמנע מאלמנטים קישוטיים לא- תפקודיים.
על מאפיינים אלה יש להוסיף את 5 הנקודות שנוסחו על ידי לה-קורבוזייה  ב-1926:
הפילוטי.
גן הגג. תוכנית חופשית. חלון הסרט. החזית החופשית.
העדר מסורת הבנייה בארץ, הפכה אותה לקרקע פורייה לקליטת רעיונות אדריכליים חדשים- סגנון חדש למדינה חדשה. נבטי הסגנון המודרני צמחו ופשטו במהרה בכל רחבי הארץ. השאיפות להשתלבות ולהתמזגות במזרח שאפיינו את האדריכלות שהייתה אז בארץ, התבטאו גם בסגנון הבינ"ל- גם אם בצורה נרמזת ועדינה יותר. מאפייני הסגנון החדש עברו מעין "ריגיונליזציה" של התאמה לאקלים החם ולאור  הבוהק, והאלמנטים המזרחיים העיקריים שהופיעו היו טיפולוגיים ולא עיצוביים