ראשי פרקים:
מבוא                                                                                               עמ' 2
המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו                                                          עמ' 3
הפרת חוק- ממחאה למרד ומה שבניהם                                             עמ' 7
הציות לחוק במבחן המעשה – מקרים של אי-ציות בעבר                     עמ'
1 0 חיזוק או החלשת הדמוקרטיה ואחריות אזרחית                                  עמ' 15
סיכום                                                                                             עמ' 22
רשימת מקורות                                                                                עמ' 23
בעבודתי זו, אדון בתופעה המעסיקה את מדינת ישראל כבר למעלה מ 30 שנה ועדיין רלוונטית יותר מתמיד, והיא תופעת הסרבנות ואי הציות האזרחי.
עבודה זו תעסוק בהיבט התיאורטי של שמירת החוק והציות לו במדינה דמוקרטית ותבחן האם ישנם תנאים שבהם האזרח יכול להפר את החוק ואם כן, אילו הם.
תחילה אסקור בקצרה את המשטר הדמוקרטי ומאפייניו העיקריים, אסביר מעט יותר לעומק את  המושגים שלטון החוק, עריצות הרוב וחירויות הפרט, אשר רלוונטיים לעבודה זו.
לפני שאכנס לעומקו של הנושא אביא דוגמאות לאישים בולטים בהיסטוריה שעסקו בנושא אי הציות האזרחי ואף פעלו כך. בחרתי להביא את הדוגמאות של סוקרטס ביוון העתיקה, את ת'ורו באמריקה של תחילת המאה ה19, את גאנדי בהודו של תחילת המאה העשרים ואת לותר קינג ומעשיו בשנות השישים של המאה העשרים.
השלב הבא בדיון יהיה, פירוק מעשה אי הציות לדרגות חומרה שונות, אשר נהוג בספרות העוסקת בנושא להגדירן, היינו, מחאה, סרבנות מצפונית, אי-ציות אזרחי (מרי אזרחי) ולבסוף מרד או הפיכה.
בעבודה זו אתמקד במעשה אי-הציות האזרחי כיוון שנושא הנו שנוי במחלוקת וישנן דעות שונות לגבי עצם הזכות לבצעו, האפשרות להצדיק אותו, גבולותיו וכן תרומתו או פגיעתו במשטר הדמוקרטי.
בליבה של עבודתי, אעסוק בסוגיות הללו. אביא דעות של הוגים ואישים שונים אשר עסקו בנושא זה.
אביא את הדעות שגורסות מצד אחד, כי אין זכות לביצוע מרי אזרחי ושלא ניתן להצדיק אקט זה, שהמרי האזרחי פוגע בשלטון ובמדינה, ובמקרים קיצוניים אף להביא להתפוררותה. מצד שני ישנם הטוענים כי ניתן להצדיק המעשה, כאשר מדובר בהפרת חוקים בלתי צודקים או מוסריים הפוגעים בזכויות יסוד, ולכן אי הציות אליהם יהיה דבר מועיל ואף יכול לתקן את העוול.
כאן אגע בשאלה המתבקשת והיא מתי נוכל לקבוע, איך נוכל להגדיר ועל-ידי מי, מהו חוק לא צודק או לא מוסרי כזה שמצדיק סירוב כלפיו?
לא אנסה להשיב עכשיו, אך אוכל לומר שאחד הפתרונות לשאלה שהעליתי  הוא, כי על האזרח לגלות אחריות ולעמוד על המשמר. ואכן, אעמוד בעבודתי גם על המושג אחריות אזרחית מהי – ומה תפקידה במדינה הדמוקרטית, אשר לכאורה, אמורה לדאוג לכך שלא יתקיים בה אי-צדק או שלא יכוננו בה חוקים לא צודקים ולא יבוצעו בה פעולות לא מוסריות כלפי אזרחיה או כלפי בני אדם באשר הם…
מלבד הסקירה הקצרה של מספר דוגמאות בולטות מההיסטוריה, לא אעסוק במקרים של אי-ציות או סרבנות מהעת האחרונה ומהנעשה בישראל, דבר זה היה מאריך את הדיון מאד וגם היה נותן לו גוון פוליטי,דבר שלא היה ברצוני להיכנס אליו. לכן, בכוונתי להישאר ברמה התיאורטית ולענות על השאלה העיקרית והיא; האם תופעת אי הציות לחוק, יכולה, בחברה הדמוקרטית, להיות תופעה חיובית ובונה, או שזו תביא עימה רק את הרס וחורבן לדמוקרטיה?