התהפוכות שעברו על מדינת ישראל, כמו גם על מרבית מדינות העולם, בתחום הפוליטי והתקשורתי, הביאו לשינויים מרחיקי לכת והיו בעלות השפעה מרובה על הקמפיין הפוליטי.  תהליך שקיעת המפלגות, שאיבדו רבות מהפונקציות שהיו מיוחסות להן עד לפני זמן לא רב ,התעצמות הגופים התקשורתיים ותהליכי האמריקניזציה שעברה החברה הישראלית, הפכו את הפוליטיקה הישראלית בכללותה, ואת הקמפיין הפוליטי בפרט, לפרסונאליים, ממוקדי מנהיג וכמעט חסרי מכניזם מפלגתי.
בעבודה זו נבקש לטעון כי הפרסונאליזציה של הפוליטיקה הפכה לתכונה המאפיינת יותר ויותר את התרבות הפוליטית בישראל. לא עוד סולידאריות סקטוריאלית, לא זיקה ומחויבות לסמלים ולמיתוסים, אלא מידת הכריזמה של המנהיג. הבחירה באספקט זה במסגרת הכוללת של התנהגות פוליטית מקורה בקיצוניות ובמהירות השינויים הדפוסים שבהתנהלות מערכות הבחירות בישראל ומידת מרכזיותם בחיינו כאזרחים במדינת ישראל.
המחקר יתבצע באמצעות ניתוח תוכן של תשדירי תעמולת הבחירות שהתנהלו בשנים 1992, 1988 ו 2003 -. הרציונל המחקרי לבחירת פרק זמן זה כתקופת המחקר מתמקד בכך שבמהלכן התחוללו השינויים המרכזיים שהובילו ליצירת הקמפיין החדש. כמו כן, לא נבדקו תשדירי התעמולה בבחירות 2001, מאחר ואלה היו בחירות מיוחדות לתפקיד ראש- הממשלה בלבד, ואי לכך לא הייתה בהן מלכתחילה תעמולה מפלגתית אלא פרסונאלית בלבד.
הפרק הראשון בעבודה  יבחן את הגורמים שהובילו לשינויים אלה, תוך התמקדות בשלושת הפרמטרים המרכזיים שלדעתנו היוו תמריץ לתופעה: שינויים במערכת הפוליטית, שינויים במפת התקשורת, ותהליך אימוץ דפוסי אמריקניזציה. לאחר סקירה תיאורטית של שינויים אלה, בהמשך נסקור את תעמולת הבחירות בכל אחת ממערכות הבחירות הנבדקות לפי מודל ראנק ונציג נתונים המצביעים על המעבר מתעמולה שבמרכזה המפלגה האידיאולוגית לתעמולה פרסונאלית מוכוונת מנהיג.