מבוא
תסמונת אימה היא אחת מקבוצת בעיות נפשיות נפוצות הנקראות הפרעות חרדה. עצם קיומן של תחושות חרדה אינו סימן לבעיה נפשית. הדברים האלו נכונים בייחוד כאן בישראל, שבה המציאות היום יומית נותנת לכולנו הרבה סיבות טובות לחוש חרדה. אף שתחושות חרדה הן מאוד לא נעימות, ליכולת לחוות חרדה יש יתרונות גדולים בחיים.
החרדה משמשת מנגנון אזעקה והתרעה מפני מצבים מסוכנים ועשויה לעזור לנו להימנע מהם.
היכולת לחוש פחד וחרדה היא מנגנון הגנה חשוב וקדום הנמצא בכולנו. חרדה הופכת להיות בעיה המחייבת טיפול כאשר היא נעשית מוגזמת, ובמקום לשמור על חייו של הסובל ממנה היא מגבילה אותם והופכת אותם לסיוט.
 יש האומרים שההבדל בין פחד לחרדה הוא שפחד מתייחס לאירוע או לדבר מסוים שהסובל חושש ממנו, ואילו חרדה היא תחושה כללית עמומה שאין לה מוקד ואינה מתייחסת לשום דבר. התקפי אימה הם דוגמא לכך שההפרדה בין פחד לחרדה לא תמיד ברורה. בהתקף אימה התחושות הגופניות הופכות למוקד החרדה. במילים אחרות אפשר לומר שהסובל מהתקפי אימה פוחד מן הפחד של עצמו. ( יובל,
2 001 ).
עקב מציאות חיינו הלא פשוטה בחרתי להתמקד בעבודה זו בהפרעת האימה ובהתקפי האימה המלווים אותה. בייחוד לאור העובדה שאחוז לא קטן מכלל האוכלוסייה הבוגרת חווה או עלול לחוות התקף אימה במהלך חייו. בעבודה זו אני מעוניינת להגדיר את ההפרעה לסקור בקצרה את הגישות השונות הקשורות בה ולהרחיב את התייחסות הגישה הקוגניטיבית – התנהגותית ואת דרכי הטיפול שהיא מציעה.