מבוא
     הפרעות האכילה לסוגיהן נפוצות בעולם המערבי, ושכיחותן עולה בעקביות. הפרעות האכילה העיקריות הן אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והשמנת יתר חולנית.
    אנורקסיה הינה מושג שהיוונים טוו שמשמעותו חוסר בתאבון, בצורך או בתאווה לאוכל.
המונח אנורקסיה נרבוזה הוכנס לראשונה לספרות הרפואית ב- 1874 על ידי סר וויליאם גול, רופאה של המלכה ויקטוריה. הוא ראה באנורקסיה נרבוזה  הפרעה פסיכולוגית ביסודה. הבסיס להגדרה המודרנית של האנורקסיה נרבוזה ניתן ע"י הפסיכואנליטית הילדה ברוך בשנת 1973.
ברוך הייתה הראשונה שעשתה אבחנה בין אנורקסיה ראשונית, כפי שהיא מוכרת כיום בצורתה הקלאסית, לאנורקסיה משנית, היינו הרעבה עצמית, הנלווית להפרעה פסיכיאטרית אחרת.     המחלה נובעת מתפיסה שגויה של הגוף כשמן מדי ו/או מפוביה מפני השמנה.
איבוד המשקל הוא בדרגה חמורה ומלווה לעיתים קרובות באל-וסת, ועלול, במקרים קיצוניים, להוביל למוות.
כיום מאמינים רוב החוקרים כי הסיבות לאנורקסיה הן שילוב של לחצים  פסיכולוגיים, ביולוגים וחברתיים- תרבותיים הפועלים בגיל הנעורים, בתחילת ההתבגרות המינית.      אנורקסיה נרבוזה מתבטאת בהרזיה קיצונית ובהכחשה של תחושת הרעב. בשלבים המתקדמים ההפרעה עלולה להביא לשיבושים חריפים במערכות הגוף ואף למוות. הגורמים לה הם פסיכולוגיים, משפחתיים, חברתיים-תרבותיים וביולוגיים.     הכול מתחיל מהצורך העז לרזות ומביצוע דיאטה להורדת כמה קילוגרמים. מהלך המחלה הוא איטי, ובתחילת הדרך הצעד שננקט זוכה בדרך כלל לתמיכה מהסביבה. למשל: עידוד יתר מהמורה לחינוך גופני או מהמדריכה למחול על מראה יפה בעקבות ההרזיה.
    מעצם עיסוקם, המורות והמורים לחינוך גופני עשויים להיות בין הראשונים לחשוד בקיומה של הבעיה אצל תלמידותיהם, מכיוון שאלו מגיעות לשיעורים בבגדי ספורט המאפשרים לזהות את הירידה החדה במשקל. כמו כן, בולט אצלן הצורך העז בפעילות גופנית מוגברת, והן אף נוטות לבקש "מתכונים". בעניין זה יש לציין שדווקא ההורים אינם הראשונים בדרך כלל המבחינים בקיומה של הבעיה, ולעתים קרובות הם אף מתכחשים לה בשלביה הראשונים.    יש חוקרים המדברים על ניסיון שליטה ורצון לעצמאות. תיאוריות אחרות מדגישות את הלחץ החברתי על הבנות להיות מוצלחות, יפות ועל כן גם רזות בתרבות שלנו, המתמקדת ביופי חיצוני והמציגה רק נשים רזות כנחשקות ויפות. חוקרים רבים מאמינים כי המחלה הינה ביטוי למצוקה רגשית- גלויה או סמויה, ביטוי לשנאה עצמית, חרדה ודיכאון.
תיאורטיקנים וחוקרים רבים ניסו להתחקות אחר הגורמים למחלת האנורקסיה.  אדון בעבודה זו במהות התסמונת, בהתפתחותה, במאפיינים הקליניים, בהסבר תיאורטי וכן בגישת טיפול למחלה.