הפרעת אכילה מגדירה דפוסים פתולוגיים הקשורים באכילה כמו אכילה מוגזמת או צום מתמשך, התקפי אכילה בלתי נשלטים ומיד לאחר מכן הקאות יזומות או שלשולים ועוד. ההפרעה הזו מסכנת חיים וברבים מן המקרים היא חשוכת מרפא והטיפול שניתן הוא טיפול תומך בלבד. המניעים של ההפרעה בדרך כלל הם אמונות מעוותות או תפיסה לא נכונה של המציאות שגומרת לאדם לדחות את מראה גופו או את אישיותו ולהשתמש באוכל כגורם שליטה קיצוני ומסוכן (גורם). התרבות המערבית של ימינו מעודדת את הרזון כאידיאל היופי, ומייצרת עיסוק תמידי סביב נראות הגוף. הדבר מתבטא בחדרי כושר שצומחים כמו פטריות אחר הגשם, שלל שיטות של הרזייה וניקויי רעלים, דוגמנות ועולם אופנה שמתפתח בהתמדה ובעוצמה. אלו ועוד מעמידים את האוכלוסייה המערבית בסיכון גבוה לאמץ שיטת חשיבה שגויה וקיצונית כלפי מראה הגוף והיחס אליו שעלולה להוביל לפתח הפרעת אכילה.

זן-בר צור מביאה במאמרה את טענתו של אורטנר כי בבסיס כל חברה אנושית קיימת הבחנה היררכית בין גברים לנשים הממקמת את הגברים במקום עדיף מזה של הנשים (Ortner,1997 ; זן-בר צור, 2015). ככל הנראה הבדלי המעמדות האלה מהווים גורם נוסף להתפתחות הפרעת אכילה, לפיו האנורקטית מפתחת הפרעת אכילה בכדי להביע מחאה מול החברה ולקרוא תיגר על כך שהחברה לא מאפשרת לה להתפתח כמו שהיא רוצה. האישה האנורקטית בעצם מרגישה כי התרבות סוגרת עליה ולא מאפשרת לה להתפתח בדרכים בהן היא יכולה לפרוח רק בגלל זהותה הנשית. את תסכוליה וכעסה על כך היא מבטאת בשליטתה על גופה דרך האוכל ויחסה אליו בצורה של מחאה פוליטית שקטה (אגם-דאלי, 2004), וכך, לפי דעות אלה, מעגל הקסמים האנורקטי מזין ומקיים את עצמו.