העיתונות - האם היא משקפת או מעצבת דעת קהל?

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 6977
מספר מקורות 20

תקציר העבודה

תוכן – העניינים
מבוא
הצגת הבעיה המחקרית השערת המחקר שש גישות לעיתונות חופש הביטוי, עיתונות חופשית ותפקידה הציבורי האיום על חופש הביטוי האומנם חובת הציבור לדעת הגישות השונות להשפעת אמצעי התקשורת על דעת הקהל סיכום ומסקנות רשימה ביבליוגרפית תקציר בעבודה זו נבחן את השאלה האם העיתונות משקפת או מעצבת דעת קהל?
לשאלה זו חשיבות רבה, שכן במידה והעיתונות אינה רק משקפת דעת קהל אלא מעצבת דעת קהל, הרי שכוחה הוא רב ביותר, משום שהיא למעשה יכולה להחליט מה האנשים יחשבו ודעת הקהל משפיעה על נציגי השלטון שאמורים להיות קשובים לבוחרים (כך לפחות היינו רוצים שיהיה), על כן ניתן לטעון, למעשה, כי בכוחה של התקשורת להשפיע על סדר היום הציבורי ולמעשה "להכתיב" לשלטון איך לשלוט. כמובן שטיעון זה הוא תיאורטי ואקדמי לחלוטין, משום שבפועל, נציגי השלטון אינם קשובים תמיד (או אפילו רוב הזמן), לרצון בוחריהם בכלל וכפי שהוא משתקף באמצעי התקשורת בפרט והם למעשה מפרשים את רצון הציבור בהתאם למה שמשרת את מטרתם באותו הרגע.  נקודה נוספת למחשבה היא שהעיתונות היום היא בעיקר מביעה דעות, משום שהאנשים היום מתעדכנים בידיעות חדשותיות באמצעות אמצעי תקשורת אחרים (טלוויזיה, רדיו, אינטרנט) והעיתונות לא משמשת כל-כך כבימה פופולרית לקריאת חדשות אלא להבעת דעות. בעבר, העיתונות הייתה כלי להעברת חדשות, היום העיתונות משמשת יותר ככלי להעברת דעות ומאמרים ופחות חדשות ועל כן, השאלה אם העיתונות משקפת או מעצבת דעת קהל מקבלת משנה תוקף. בבואנו לבחון האם העיתונות משקפת או מעצבת דעת קהל, עלינו לשאול את עצמנו מה זה דעת קהל וכן איך אנו יכולים למדוד את השפעת התקשורת, כלומר, כיצד אנו יכולים לבדוק האם העיתונות מעצבת או משקפת דעת קהל?
ובכן, עבודתנו תעסוק בשדה התיאורטי-אקדמי ולא בחקר מקרה, כלומר לא נדגים על סמך אירוע תקשורתי מסוים, כיצד העיתונות רק שיקפה את דעת הקהל או גם עיצבה את דעת הקהל ביחס לאותו האירוע, אלא נתמקד בתיאוריות האקדמיות השונות לגבי השפעת התקשורת על עיצוב דעת הקהל, כאשר במרכז עבודתנו ניצבות להן שתי גישות אקדמיות מרכזיות:
1 . גישת המראה – לפי גישת המראה, תכני המדיה משקפים את המציאות. יש אמת אחת הניתנת לגילוי וצריך לדווח על המציאות באופן אובייקטיבי, המשקף את כל היבטי המציאות. האמונה ביכולתה של המדיה לשקף את המציאות, הייתה נפוצה בתחילת דרכם של העיתון והקולנוע. ככל שהצטבר הידע על תהליכי הצפנה ופענוח, גברו הקולות המפקפקים ביכולתו של יוצר המדיה לשקף את המציאות באופן אובייקטיבי.
2 . הגישה המעצבת (גישת העיתונות החדשה) – גישה זו יוצאת מההנחה שאין אמת אחת הניתנת לגילוי והמציאות הנתפשת היא מציאות סובייקטיבית, המתפרשת ומעובדת על פי תודעתו של המתבונן בה. לכן על העיתונאים לבטא באופן גלוי את נקודת מבטם לגבי סיקור האירועים.
לפי תיאוריה זו, אמצעי התקשורת מעצבים את החברה שבתוכה הם מתקיימים. באופן הצגתם את העולם, באמצעות טכנולוגיות ונרטיבים (סיפורים), הם מביאים לשינויים בצורתה ובאופייה של אותה חברה, על פי תכתיבי המדיום המרכזי שלה. השערת המחקר השערת המחקר מניחה כי העיתונות מעצבת דעת קהל. יתרה מכך, נטען כי לא ניתן רק לשקף דעת קהל מבלי לעצב את דעת הקהל.
מתודולוגיה ראשית, נבחן את הגישות השונות כלפי העיתונות, לאחר מכן נרחיב את הדיבור על חופש הביטוי בכלל ועל חופש העיתונות בפרט וכנגזרת של חופש הביטוי ונבחן את תפקידה הציבורי של העיתונות ונראה כי ללא חופש עיתונות אין האזרח יכול להגשים את השאיפה להיות אדון לגורלו וכי מדינה שאין בה חופש עיתונות איננה מדינה חופשית.
לאחר מכן, נדון באיומים על חופש הביטוי ונתמקד ב-3 איומים מרכזיים: זכות הגישה לעיתונות, שהרי ללא אפשרות של גישה אל אמצעי התקשורת עלולה הגשמתו של חופש הביטוי להיות חלקית בלבד; היעדר פיקוח על תכנים פרסומיים – ועל ידי כך כל עיתון יכול לקדם דעות מסוימות בייחוד בתקופת בחירות ע"י פרסום מודעות תעמולה של צד אחד מהמפה הפוליטית; חובת הגינות – על העיתונות הפרטית אין חובת הגינות, על כן היא לא מחויבת בפרסום תיקוני טעויות או לקיחת תגובות וכו'.
לאחר מכן, נבדוק האם בכלל חובת הציבור לדעת? שכן לא כל העיתונאים מקבלים את הנחת היסוד של העיתונות המערבית, שלציבור יש זכות לדעת. יש הגורסים כי הציבור אינו רוצה לדעת. אם נקבל את העיקרון שציבור במדינה דמוקרטית חייב לדעת, הרי על העיתונות לספק לו את כל המידע החשוב והרלוונטי – בין אם הוא מעוניין במידע זה ובין אם לאו. לפי תפיסה זו, תבגוד העיתונות בייעודה, אם תספק לקוראים רק את חומר הקריאה שבו הם מעוניינים.
לאחר מכן, ננסה לענות על שאלת המחקר, על ידי בחינת הגישות השונות להשפעת אמצעי התקשורת על דעת הקהל: גישת המראה, הגישה המעצבת, הגישה הטכנולוגית, הגישה הביקורתית והגישה התרבותית. בחרנו לחלק כך את עבודתנו משום שאנו סבורים כי ראוי שהקורא יבין תחילה את החשיבות של העיתונות במשטר דמוקרטי, יבין את החשיבות של חופש הביטוי במשטר דמוקרטי, יעמוד על המשמעויות ויהיה מודע לאיומים על חופש הביטוי ורק לאחר מכן, כאשר הנקודות הנ"ל ברורות לו, אנו סבורים כי הוא יוכל להבין טוב יותר את המשמעויות הרבות של התשובה על שאלת המחקר, כלומר מה המשמעות אם העיתונות רק משקפת דעת קהל או מה המשמעות הנוספת אם העיתונות גם מעצבת דעת קהל.