תוכן – העניינים
מבוא
     הצגת הבעיה המחקרית      השערת המחקר דפוסי ההשתתפות הפוליטית הקונבנציונליים הפוליטיקה החדשה – צמיחת החברה האזרחית ותנועות חברתיות חדשות השימוש באמצעים משפטיים כדפוס חדש קהילה וירטואלית כדפוס השתתפות חדש דפוסי ההשתתפות הפוליטית כפי שבאים לידי ביטוי באגודה לזכויות האזרח בישראל סיכום ומסקנות רשימה ביבליוגרפית נספח מס' 1:
הישגים ומעשים בתחום המשפטי שהושגו בזכות פעולתה של האגודה לזכויות האזרח בישראל נספח מס' 2:
חוקים, תיקוני חקיקה והצעות חוק שהאגודה יזמה או תרמה לקידומן תקציר בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל הייתה הפוליטיקה בארץ בעלת מכוונות מפלגתית וממסדית מובהקת. מרכיב זה של התרבות הפוליטית הדומיננטית בארץ באותן שנים, ששורשיו עוד בתקופת היישוב והמדינה שבדרך, התאים עד מאוד לנסיבות הזמן והמקום, כלומר לשלב בינוי המדינה (state building) והתבססות מערכות הממשל השונות, במיוחד נוכח תחושת האיום החיצוני החריף, שעודדה מגמות שלטוניות ריכוזיות ולחצים לקונפורמיזם פוליטי, רעיוני ותפקודי. יש לציין, כי מכוונות פוליטית ממסדית זו עלתה בקנה אחד גם עם התפיסה שרווחה בשנות ה-50 וה-60 המוקדמות ברוב מדינות העולם ובכללן אלה הדמוקרטיות ביותר, כי הלקח העיקרי שיש ללמוד מעליית הפאשיזם והנאציזם הוא שהשתתפות רחבה ואינטנסיבית מדי של הציבור בתהליך הפוליטי עלולה לערער את הסדר הציבורי ואת אושיות הדמוקרטיה.
האליטות הפוליטיות בישראל, כבמקומות רבים אחרים בעולם, העדיפו לרכז בידיהן את העשייה הפוליטית, החל בשלב קבלת ההחלטות וכלה בשלב יישומן, בראש וראשונה משום שהדבר הקנה להן עוצמה רבה מאוד אך לא פחות מכך, משום שרבים מהמחזיקים במושכות השלטון ומהמקורבים לחוגים אלה האמינו באמת ובתמים, כי רק הם המומחים והמוסמכים לנהל את ענייני הכלל ולכן יש להפקיד את הטיפול בעניינים אלה בידיהם בלבד. הציבור הרחב, כך גרסו, אינו מתעניין בתהליך הפוליטי ואף אינו כשיר ומיודע דיו לקבוע את יעדיו ותוכנו. לכן מוטב להגביל את השתתפותו הפוליטית להצבעה למוסדות המחוקקים אחת  למספר שנים או לכל היותר לתעל את  רצון ההשתתפות שלו לאפיקים המפלגתיים.
ואולם, מונופולין זה של ההנהגה הפוליטית נשחק בהדרגה, הן בישראל והן מחוצה לה. בעולם מאז שלהי שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 ובארץ מאמצע שנות ה-70 גברה המעורבות המעשית של הציבור הרחב בתהליך הפוליטי באפיקים הלא-מפלגתיים והלא-ממסדיים וכן התחזקה הלגיטימציה הניתנת לסוג פעילות זה. במקביל חלה שחיקה בדומיננטיות של המפלגות הממוסדות, מצב לא מוכר שחייב אותן לחפש חיפוש נמרץ אחר דפוסים חדשים של שיתוף הציבור, למשל, באמצעות אימוץ דפוסים כאלה ואחרים של בחירות מקדימות.
בעבודה זו אדון בדפוסי ההשתתפות הפוליטית השונים ובשינויים בדפוסים אלה בעשורים האחרונים. אדון בדפוסים הקונבנציונליים יותר של השתתפות פוליטית הבאים לידי ביטוי בהצבעה בבחירות ובחברות במפלגות ואדון גם בדפוסים מחייבים יותר כמודל ההתנדבות האזרחית. אדון בפוליטיקה החדשה – צמיחת החברה האזרחית ותנועות חברתיות חדשות וכן באמצעים משפטיים ובקהילה וירטואלית כדפוסי השתתפות חדשים. הדפוס היחיד של ההשתתפות הפוליטית שחל בו גידול הוא תחום התנועות החברתיות החוץ-פרלמנטריות. עבודה זו תעסוק בקבוצה אחת כזאת – האגודה לזכויות האזרח בישראל.  הצגת הבעיה המחקרית הבעיה המרכזית שברצוני לבחון היא: האם תנועה חברתית שנושאה העיקרי הוא שמירה על זכויות אדם תנקוט בדפוסי השתתפות חדשים, משפטיים ואחרים?
כלומר האם תנועה חברתית שנושאה העיקרי הוא שמירה על זכויות אדם, ולצורך כך בחרתי לעסוק בעבודה זו באגודה לזכויות האזרח, משתמשת בדפוסים הקונבנציונליים של השתתפות פוליטית כפי שיתוארו בעבודה זו או שמא האגודה לזכויות האזרח כמייצגת תנועה חברתית שנושאה העיקרי הוא שמירה על זכויות אדם, משתמשת בדפוסים חדשים של השתתפות פוליטית כפי שיתוארו גם כן בעבודה זו. כל זאת אנסה לעשות בעבודה זו.
לצורך כך חשוב להגדיר מהי השתתפות פוליטית: השתתפות פוליטית מוגדרת כפעולה המכוונת להשפיע, או שהיא תוצאה של השפעה, על פעילות הממשל – הן השפעה ישירה על עיצוב מדיניות או יישומה, והן השפעה בלתי ישירה, על בחירת קובעי המדיניות הציבורית. בדמוקרטיה אמורה ההשתתפות הפוליטית  להיות וולנטרית, כלומר למלא שני תנאים: האחד – ההשתתפות אינה נעשית בכפייה והשני – היא אינה נעשית בתשלום.
להשתתפות פוליטית, כפעולה המכוונת להשפיע על ההליך הדמוקרטי, יש חשיבות רבה במשטר דמוקרטי. ראשית, ההשתתפות הפוליטית מהווה את ערוץ התקשורת שדרכו יכולים אזרחים להעביר אל אנשי הציבור מידע הנוגע להעדפותיהם ואף להפעיל עליהם לחץ על מנת שהם ייענו להעדפות אלה בעת קביעת המדיניות. שנית, השתתפות פוליטית מהווה את הכוח המניע בדמוקרטיה; היא המעניקה למערכת הפוליטית את הלגיטימציה שלה היא זקוקה מאזרחיה.
ברצוני לציין כי בחרתי לעסוק דווקא באגודה לזכויות האזרח בישראל כמייצגת תנועה חברתית שנושאה העיקרי הוא שמירה על זכויות אדם משום שהיא האגודה הגדולה והוותיקה ביותר העוסקת בתחום זה בישראל ומונה כ-1,200 חברים. כמו כן, האגודה היא הארגון היחיד העוסק בכל קשת זכויות האדם: מהזכות לחיים ועד לחופש המידע, מהזכות לחינוך ועד לחופש הביטוי.
השערת המחקר השערת המחקר מניחה כי תנועה המתמקדת בנושאים של בניית תודעה אזרחית לזכויות אדם ובהגנה עליהם תפתח דפוסי השתתפות משפטיים, חינוכיים ותקשורתיים.
לצורך כך חשוב להגדיר מה כוונתי כשאני אומר "תודעה אזרחית": כוונתי לתנועה חברתית העוסקת בהעלאת המודעות האזרחית לנושא מסויים, במקרה שלנו לנושא זכויות האדם והאזרח. כלומר תודעה אזרחית היא אם כן, מודעות, כלומר האגודה לזכויות האזרח מייצגת בעבודה זו תנועה המתמקדת בבניית מודעות אזרחית לנושא זכויות האדם ולהגנה עליהם והיא עושה זאת, לפי השערת המחקר, באמצעות שימוש בכלים משפטיים, חינוכיים ותקשורתיים.
בנקודה זו ברצוני להסביר מה כוונתי לכלים משפטיים, חינוכיים ותקשורתיים:
כלים משפטיים – נקיטת פעולות לקידום וייזום הצעות חוק והתדיינויות בפני ערכאות שיפוטיות שונות (עתירות לבג"צ ותביעות משפטיות לבתי המשפט האחרים).
כלים חינוכיים – הוצאה לאור של פרסומים עיוניים וחינוכיים, קיום השתלמויות וסדנאות במערכת החינוך ועריכת פעילות חינוכית מקיפה בקרב כוחות הביטחון (צבא, משטרה, שב"ס ומג"ב).
כלים תקשורתיים – חשיפת פעילות האגודה באמצעי התקשורת השונים באמצעות שימוש בקהילה וירטואלית באינטרנט, שליחת הודעות לתקשורת על פעילויות האגודה והופעות של נציגי האגודה בכלי התקשורת.