מבוא
נגע הסמים שצמח וגבר בשנים האחרונות אינו מאפיין רק את החברה הישראלית. ברחבי העולם נאבקים בבעיה זו, ומתלבטים בה בכל מדינה ובכל חברה, כל מקום על פי אמצעיו ודרכיו שלו, בדרגות שונות של הצלחה או אי הצלחה.
ישנם סוגים שונים של סמים, ועל כן כאשר מדברים על היקף התופעה יש לעשות הבחנה בין סוגי החומרים{"קלים" ,"קשים"} וכן בין סוגי האוכלוסייה{מין, גיל, רמת השכלה} .
ישנם משתמשים מזדמנים- שבדרך כלל רק ניסו את הסמים{לרוב קנבס, גראס}, ועשו זאת בצורה לא סדירה.
בצד השני- יש את המשתמשים הקבועים , משתמשים בצורה כפייתית וקבועה בסמים לא חוקיים.
רוב המשתמשים הם גברים בגלאי 20-30 , כשרבים מהם החלו את השימוש בסמים עוד לפני גיל 14 ,רובם בעלי השכלה נמוכה, ולחלק גדול מהם אין הכשרה מקצועית . בדיקה היקפית נעשתה בארץ,בעניין הסמים ע"י ועדה משותפת המורכבת מנציגים של וועדת החינוך והתרבות, וועדת העבודה והרווחה.לא נבדק מצב עובדתי נתון , כי אם עמדה על היקף הבעיה  ונשקלו אפשרויות פתרון לבעיה וצמצומה, תוך הסייעות בחוות דעת של מקצועות שונים ורחוקים זה מזה.
מסקנות הוועדה הן: בעיית הסמים דומיננטית במקומות של מצוקה ועוני מחד גיסא, ומאידך גיסא במקומות של שפע.
הנוער המשתמש בסמים עושה זאת כדי למלא ריקנות מסוימת, הנובעת משעמום, מחוסר אתגרים המדברים ללבו, וממבוכה באשר לערכיה המוסריים המחייבים של החברה. נוער הלוקח סמים קלים, רואה זאת כנורמה חברתית נסבלת.
נגע הסמים עלול לקבל ממד שהטיפול בו יהיה קשה, ובניתים מס' הקורבנות הולך וגדל.
אנשים רבים, ובני נוער נתונים ללחצים רבים ושונים:
"אפנת הסמים" בעולם והשימוש בסמים למטרות פנאי ובילוי, קיומו של פער חברתי אזורי מצוקה ואוכלוסייה רבה וממורמרת בעלת גישה מוגבלת להצלחה חברתית, כל אלו דוחפים את הנוער לשימוש בסמים למטרת השתחררות מלחצים וחרדות.
בנוסף, קיים לחץ על הפרט להגשים את עצמו ולמצוא את "האושר האינדיבדואלי"  ובכלל גורמי לחץ ומתח בחברה הישראלית כמו,כלכלה ובטחון, פוליטיקה,הם שיוצרים את התחושה של משבר מתמיד.
לנוער אין מספיק כוח להתמודד עם הבעיות הניצבות בפניהם, הם נוטים לחפש פתרון קל לבריחה מן המציאות, וזאת הדרך לסמים. לפי הממצאים אין שימוש בסמים בתוך בית הספר, אך שם נעשית העברת החומר.
המסקנה הייתה שעיקר הבעיה מצויה מחוץ לכותלי בית הספר.
העברת החומר מתבצעת ע"י ה"פושרים" ,שהם נערים שעליהם מוטלת העברת הסם.
"פושר" כזה יכול להיות בן טובים שנמצא בשולי החברה וכדי לתפוס מקום מרכזי נעשה שותף בתוך בית הספר.
משרד החינוך והתרבות החליט לטפל בנושא בלי קשר למספר הנגועים בבעיה.
 הקביעה הייתה שעל כל בית ספר לתת דעתו בנושא בבעיית המעורבות והשימוש בסמים בדרכים שונות.
 בעיה זו היא כמו כל בעיה אחרת שבית ספר צריך לטפל בה.  כדי לטפל בבעיה צריכים לטפל בסימפטומים הנובעים ממנה, ואז תבוא על תקנתה גם בעיית הסמים.
כמו כן דיברו בוועדה על חומר הדרכה והסברה, ועל שילוב הנושא בבית הספר. בנוסף נקבע במשרד החינוך כי הטיפול יעשה על ידי המחנך או על ידי המורה הקשור לכיתה כאשר התכנית צריכה להימשך על פני כל שנת הלימודים. ניסיון זה של תוכניות הסברתיות-נפסל. כיום הטיפול במשתמשים במסגרת בית הספר פירשו: איתור המשתמש והעברתו  ליועץ בית ספר.
טיפול זה צריך להתחיל  בשיחה בין התלמיד למורה ,ולפעמים יש צורך בטיפול מקצועי של פסיכיאטר או פסיכולוג.
קיימים מאפיינים שונים לנער שמשתמש בסמים: הנער התגלה כמתנכר להוריו, וקיים פער גדול בינו ובינם. ניכור זה תורם להידרדרות הנער. התנגדות ההורים לסמים נחשבת "מרובעת" ולא רלוונטית לדור החדש.עקב שימוש בסמים נפגעים הישגיהם, התנהגותם משתנה והם מרבים להיעדר מבית הספר.
משתמש בסמים סובל מעייפות מופרזת,חוסר תיאבון וחולשה.