ב-1998, כמעט מאתיים שנה לאחר המאמץ המשותף נגד הספרדים, ביצעו צבאות צ'ילה וארגנטינה תמרונים משותפים רחבי היקף שנועדו לחזק את שיתוף הפעולה הטקטי ביניהם. אירוע שכזה היה נחשב בדיוני במציאות שלפני שנת
1 985, השנה בה נחתם ההסכם בין שתי המדינות לסיום סכסוך השליטה על תעלת ביגל.
התמרון המשותף היחידי שבא אז בחשבון ואף כמעט ויצא אל הפועל הוא מלחמה חזיתית. מה היו, אם כן, הגורמים שהשפיעו על שתי המדינות ליישב את הסכסוך בן מאה השנים בדרכי שלום דווקא בשנת 1985?  זו שאלת המחקר של עבודה זו.
   מסקנתי מעבודת מחקר זו היא כי הגורם המשמעותי ביותר להסבר הסכסוך בתקופה הנחקרת בין 1978 ל – 1985 הנו הגורם הפנימי בתוך ארגנטינה, קרי, הלינקג' בין מדיניות החוץ של ארגנטינה למדיניות הפנים שלה באותה תקופה.
תוכן העניינים
1)      מבוא – בעירה מתחת לארץ האש – עמודים 4 – 2.
2)     פרק א' – רקע היסטורי לגבי הסכסוך בתעלת ביגל – עמודים 6 – 5.
3)     פרק ב' – "כמעט מלחמה" – עמודים 13 – 7.
4)     פרק ג' – יישוב הסכסוך – עמודים  17- 14.
5)     פרק ד' – הסברים תיאורטיים ליישוב הסכסוך – עמודים 27 – 18.
6)     סיכום – עמודים 30 – 28.