ברגמן 1969
חוק מימון מפלגות סותר את חוק יסוד: הכנסת, ס' 4.
נקבע: חוק הסותר חוק יסוד משוריין, אין לו תוקף (דהיינו, הוראה משוריינת שווה לחוקה). אך אם החוק אינו משוריין גוברים כללי ברירת הדין (מאוחר וספציפי – גם אם הסתירה היא בין ח"י לחוק רגיל) חוק מימון מפלגות נפסל – פעם ראשונה שביה"מ אינו מקבל חוק שנחקק ע"י הכנסת.
מיטראל 1 –  1994
טענת המערער הייתה שתכליתו של חוק הבשר אינה עומדת בתנאי פסה"ג של חוק יסוד: חופש העיסוק.
ביהמ"ש מקבל את העתירה וקובע שהחוק אינו לתכלית ראויה (כפייה דתית).
בתגובה הכנסת מתקנת את ח"י, מחוקקת את פסקת ההתגברות (סעיף 8), ומקבלת את חוק הבשר דרך פסקת ההתגברות.
מיטראל 2
המערער חוזר ותוקף את חוק הבשר דרך ח"י: כבה"א וחירותו פס"ד: העתירה נדחית וביהמ"ש קובע את ההלכה שלא ניתן לתקוף חוק רגיל דרך שני חוקי יסוד שונים. יש לבחון באיזה ח"י נעשית הפגיעה העיקרית, ודרכו יש לתקוף את החוק הרגיל (הפוגע).
מזרחי 1993
(פס"ד ניתן ב-1995) (9 שופטים) תיקון לחוק גל סותר את חוק יסוד: כבה"א וחירותו, ס' 3
לדעת העותרים התיקון לחוק גל אינו עומד בפסקת ההגבלה (מבחינת התכלית הראויה והמידתיות), ולכן יש לבטל את החוק.
ביהמ"ש לא ביטל את החוק וטען שהנ"ל עומד בפסקת ההגבלה. עמדתו של ברק היא השלטת.
ברק: לכנסת סמכות מכוננת, חוקי היסוד הם חוקה ויש להם מעמד על – מבחן צורני קובע מהו חוק יסוד– המילים "חוק יסוד" מופיעות בכותרת(המבחן המקובל היום).  ישנו הבדל בין שינוי לפגיעה – חוק יסוד בלבד יכול לשנות חוק יסוד.
אם חוק היסוד הוא חסר שריון, ניתן לשנותו בעזרת ח"י אחר שהתקבל ברוב רגיל.
חוק רגיל יכול לפגוע בחוק יסוד אם הוא עומד במבחן פסקת ההגבלה.
חוק רגיל הסותר חוק יסוד ואינו עומד בפסקת ההגבלה – בטל! (תוך הליך של ביקורת שיפוטית).
חשין: לכנסת אין סמכות מכוננת, חוקי היסוד אינם חוקה ואין להם עליונות היררכית. יש לשנות חוק רק אם החוק המשנה אותו מתקבל ברוב של 61.
שמגר: לכנסת אין סמכות מכוננת, לח"י עליונות ע"פ חוקים רגילים – אך הם אינם חוקה צמח 1995
(פס"ד ניתן ב-1999) חייל מבקש לבטל תיקון לחוק השיפוט הצבאי שמתיר לקצין לעצור חיילים ל-96
שעות לפני שמובאים בפני שופט בטענה שזה סותר את חוק יסוד: כבה"א וחירותו, סעיף 5 (חירות אישית).
נקבע: התיקון אכן סותר את חוק יסוד: כבה"א וחירותו, סעיף 5, ואינו עומד במבחן המידתיות אשר מופיע בפסה"ג, ולכן בטל.
כל חוק מתקן שנחקק לאחר חוק היסוד, כפוף לביקורת על פי חוק היסוד (בין אם הוא חוק מיטיב ובין אם לאו).
רמת ההגנה על זכות יסוד צריכה לעמוד ביחס ישר לדרגת החשיבות של הזכות ולעוצמת הפגיעה בזכות.
פסקת ההגבלה של כוחות הביטחון מאפשרת לחקיקת משנה לפגוע בחוק יסוד ולא מוזכר בה עניין התכלית ועניין ערכי מדינת ישראל – אך ביהמ"ש קובע שעל פסה"ג זו להיות מפורשת ברוח החוק, וגם אם לא מצוין בה האמור, היא אינה יכולה לפגוע בערכי מדינת ישראל או להיות שלא לתכלית ראויה.
מבחן המידתיות – האמצעי החקיקתי שפגיעתו פחותה. פגיעה קשה בזכות חשובה, שלא נועדה אלא להגן על אינטרס ציבורי חלש, עשויה להיחשב פגיעה במידה העולה על הנדרש.
אבני 1998
האם ראש-הממשלה רשאי לעשות שימוש בסעיף 39(ב) לחוק יסוד: הממשלה על-מנת להעביר סמכות שהחוק העניק לשני שרים בצוותא – לשר אחד?
נקבע (ברק):
חוק רגיל אינו יכול לפרש  או לסייע בפרשנות חוק יסוד. יכול להתבצע סיוע כללי, אך לא טכני, אם מדובר בעקרונות של התרבות המשפטית.
ביטויים בחוק היסוד צריך שיהיו מוגדרים בחוק היסוד עצמו.
נורמה עליונה גוברת על נורמה תחתונה.
נפסק שראש הממשלה רשאי להעביר סמכות שהחוק העניק לשני שרים, לשר אחד.
נגב 2002
(פס"ד ניתן ב-2003) סמכות בג"צ לתת צו ביניים לבניית גשרון מעל מעבר מים שנמצא בדרך לבי"ס, ושדרכו צריכים ילדים לעבור בהלכם לבי"ס.
נקבע:
מעמד חוק יסוד: השפיטה, ובתוכו סעיף 15(ג) המאפשר לבג"צ לתת סעד למען הצדק הוא מעמד חוקתי על-חוקי, גם כאשר הוא עומד בסתירה לדבר חקיקה אחר.
נפסק לבנות את הגשר באופן מיידי.
חרות 2003
חוק הבחירות סתר את חוק יסוד: השפיטה בכך שניסה לשלול סמכויות מבג"צ.
חוק יסוד השפיטה אינו משוריין ואינו בעל פסקת הגבלה.
הפס"ד קובע שלא משנה אם לחוק היסוד יש או אין שריון או פסקת הגבלה, ובמקרה שחוק רגיל מנסה לשנות חוק יסוד – תמיד גובר חוק היסוד.
חשיבות החוק: כל חוקי היסוד קיבלו מעמד נורמטיבי של חוקה בעייתיות: חוק יסוד משוריין הפך להיות פגיע יותר מחוק יסוד לא משוריין, כי הייתה דרך לפרוץ אותו (ברוב 61).
מופז 2003
מופז רוצה להתמודד לבחירות אך עליו לעמוד בתנאי "חוק הצינון".
טענתו: חוק הצינון סותר את חוק יסוד: הכנסת (הוא פוגע בזכות בלבחור או להיבחר ואין לו פסקת הגבלה או שיריון, ולכן לכאורה אין אפשרות לפגוע בו).
פס"ד: כל חוקי היסוד, כולל חוקי יסוד שאין להם פסקת הגבלה, תחול עליהם פסקת ההגבלה (ביהמ"ש "הדביק" לכל ח"י את פסה"ג).
פלונית 2003
התנגשות בין שתי הוראות חוקתיות, דהיינו ח"י: כבה"א וחירותו סותר את ח"י: השפיטה. עיקרון הפרטיות מול עיקרון פומביות הדיון.
מחילים את כללי ברירת הדין, כאשר הכלל הקובע הוא ספציפיות דורנר: פומביות הדיון הוא הספציפי ולכן גובר ברק: לא מחילים את כללי ברירת הדין באופן גורף על כל המקרים בהם ח"י סותר ח"י. במקום, בודקים כל מקרה לגופו ומאזנים בין האינטרסים. מערכת היחסים בין החוקים השונים:
חוק יסוד יכול לשנות חוק יסוד חוק יסוד יכול לפגוע בחוק יסוד חוק רגיל אינו יכול לשנות חוק יסוד חוק רגיל יכול לפגוע בחוק יסוד אם עומד בפסקת ההגבלה חוק רגיל יכול לפגוע בחוק יסוד גם אם אינו עומד בפסקת ההגבלה אך עומד בתנאי פסקת ההתגברות (חוק יסוד: חופש העיסוק בלבד) חוק רגיל יכול לשנות חוק רגיל עפ"י כלי ברירת הדין חוק רגיל יכול לפגוע בחוק רגיל עפ"י כללי ברירת הדין יש לזכור – תיקון חוקתי משמעו שינוי (ולא פגיעה) בכל האמור לעיל יש לבדוק ספציפית לכל חוק אם יש דרישת שיריון, ואם כן, על הפגיעה / שינוי לעמוד בדרישת השיריון (דרישת הרוב). למשל סעיף 46 לחוק יסוד:הכנסת קובע דרישת שיריון של רוב 61, אז בנוסף לעמידה בפסקת ההגבלה, על החוק הרגיל המעוניין לפגוע בחוק יסוד: הכנסת, לעבור ברוב של 61 חברי כנסת לפחות (זוהי גם עמדתו של ד"ר כהן-אליה כפי שציין בשיעור) – כלומר, לעמוד במצטבר בשתי הדרישות של פסה"ג ודרישת הרוב כללי ברירת הדין: כלל ההיררכיה – נורמה גבוהה גוברת על נורמה נמוכה ממנה (במקרה שחוק רגיל סותר חוק יסוד) המאוחר גובר על המוקדם, הספציפי גובר על הכללי – ספציפי גובר על מוקדם (במקרה של סתירה בין נורמות מאותה מדרגה – חוק רגיל סותר חוק רגיל) פסקת ההגבלה:
פגיעה בח"י תעשה רק ע"י חוק לתכלית ראויה מידתיות (הפגיעה היא במידה שאינה עולה על הנדרש) פסקת ההתגברות (כיום מופיע רק בסעיף 8
לחוק יסוד: חופש העיסוק):
פגיעה בחוק יסוד תעשה רק על ידי חוק על החוק שמבקש לפגוע בח"י לעבור ברוב של 61 חברי כנסת מבחינת הניסוח של החוק:
על החוק להתחיל במילים "על אף האמור בחוק יסוד:-" תוקף החוק הוא 4 שנים בלבד ולאחר מכן מתבטל (תיקון שנת 2002 – פרט לחוקים שהתקבלו באותה שנה שבה התקבל התיקון, דהיינו, 1994, שנשארים תקפים לתמיד).
העבודה בודקת את מעמד חוק יסוד: איכות הסביבה ומעמד חוק ההסדרים במשק, תשס"ו – 2006 (להלן: חוק ההסדרים), אשר סותר את תוכנו של חוק יסוד: איכות הסביבה ע"י כך שמאפשר פגיעה בזכות המוגנת בחוק יסוד.