תוכן העניינים
מבוא
שאלת המחקר השערות המחקר שיטת המחקר סקירת הספרות דיון ומסקנות ביבליוגרפיה מבוא
תהליך הסוציאליזציה עובר שינוי משמעותי ברוב החברות הנמצאות במעבר לדפוסיי חיים מודרניים.  בעבודה אתרכז בבחינת מידת השפעתם של סוכני סוציאלזציה ראשוניים (כגון המשפחה) ומשניים (כגון מערכת החינוך) על הצעיר הערבי העירוני בישראל בהתייחס לחיברות פוליטי כדוגמת הקניית דעות ועמדות פוליטיות.
יציבות המשפחה וההכרה במרכזיותה, מקנים לה השפעה רבה למדי על התנהגות הילדים בתהליך הסוציאליזציה. אך גידול הילדים במשפחה הערבית לוקה, לדעת מספר חוקרים, באי הכנה מתאימה של הילד, מינקותו, להתמודדות עם מצבי חיים משתנים.
המשפחה הערבית, כמוסד חברתי, היא המתווך העיקרי בין אישיותו של הפרט והתרבות שאליה הוא משתייך.
כושר התמודדותם של ההורים עם דפוסי גידול ילדיהם קשור הן במעמד החברתי – כלכלי והן בעדה הדתית (שראבי 1975, חורש 1981).
לטענת חוקרים אלה ואחרים, הפירוש שנותנת המשפחה לחינוך ה"גברי", גורם לתופעות של רתיעה מהענקת ביטויי חיבה לילד הרך, חיזוק רגש האשם ככלי להפעלת סמכותיות ותלות, ודירבונו להנתקות מטיפולה הישיר של האם בגיל מוקדם למדי. הצעיר הערבי נחשף למשל למוטיבים לנושאים ולצורות המשפיעות של הסוציאליזציה הפוליטית שלו.
הסוציאליזציה של המשפחה הערבית מנותקת, איפוא, מההוויה הכללית וממשיכה בהתווית דפוסי חיים מסורתיים. מגיל צעיר מכוון הילד ע"י משפחתו, לא כלפי חברתו הנתפסת כעולם של מאבקים בהם כל פרט מנסה לתפוס את מקומו. קיום אינטראקציה עם פרטים שמחוץ למשפחה מלווה לכן, בחוסר שלווה, והפרט חייב עפ"י תהליכי חיברותו, לנקוט עמדה תוקפנית שאם לא כן יהיה תמיד מרומה, מנוצל וניתן לשחיקה(שראבי 1975).
מסגרות החינוך בבתי הספר ממשיכות בכיוון דומה לזה שהחלה המשפחה. המורים, האמורים להעביר ידע ומיומנות, להוות את הקשר עם מקורות ההתקדמות מבחוץ, אינם עומדים בכך, בעיקר משום שגם אצלם קיים הקונפליקט התפקידי בין מסורת לקידמה. בבתי הספר הערביים, הנמצאים תחת פיקוח משרד החינוך, יש יותר המשכיות של הקניית ידע גולמי מאשר ניתוחו והקניית יכולת נאותה לשימוש בו. אין המורים מצליחים, למרות נושאי הלימוד הקרובים לאלו הנהוגים בבתי הספר היהודיים, לטעת בתלמידים עמדות וגישות אנליטיות וביקורתיות, ואינם מציידים אותם בכלים שיהיה בהם כדי לפתח בצעיר מיומנויות אלה בעתיד. החינוך אינו מצליח לפתח כישורים ומוטיבציות שאמורים לתרום להסתגלותו של הנער לתנאי החיים המשתנים בחברה המודרנית. המורים סובלים מקונפליקט תפקידי, אינם מבינים את תהליכי התבגרותו של הנער, ומקנים פירוש מוטעה לתגובותיו. החשש מפני אובדן סמכות וכבוד, מקשה על המורה לפעול פעולה חינוכית יעילה.
בתקופה שלאחר קום המדינה, התגבר תהליך המודרניזציה במגזר הערבי. תהליך הטרנספורמציה התעסוקתית התרחב ובעקבותיו הצטמצמה העבודה בחקלאות. ("כוח העבודה", ליש אהרון(עורך), הערבים בישראל: רציפות ותמורה: 75-46, מגנס, ירושלים, 1981). רוב הגברים בגיל העבודה יצאו אל מחוץ לתחום יישובם למקומות עבודה בערים ובכפרים. למגע האינטנסיבי עם האוכלוסייה היהודית נועדו השלכות מקיפות. כך, התרחבו והשתנו מערכת החינוך, השלטון המקומי ושירותים אחרים שדרשו כוח אדם מיומן והתייחסות שונה מבעבר. גם אם נשמרים סימני הכלכלה האגררית, בדמותם שלמשקי עזר הצמודים לחלק מבתי האב ומשמשים כמקור תעסוקה משנית לבני המשפחה, אין בכך כדי לטשטש את המגמות המודרניות המרכזיות.
העלייה המתמדת ברמת ההשכלה, העלייה במרכזיות הדת והחשיפה ההולכת וגוברת לאמצעי תקשורת ההמונים, מדגישים יותר ויותר את התהליך המודרני המשפיע על אורחות החיים כיום עוברת החברה הערבית ישראלית תהליך מודרניזציה המתבטא, בין היתר, בעלייה ברמת החינוך, שיפור ברמת החיים, חשיפה לתקשורת ההמונים ופלורליטיזציה מוגברת.
("דמיון ושוני בסגנונות התמודדות המועדפים בעיני מתבגרים ישראלים יוצאי תרבויות שונות." ברודאי אריאלה, ישראלשווילי משה – הייעוץ החינוכי, ז, 37-75, 1998, אוניברסיטת תל-אביב, בית הספר לחינוך) מתבגרים מהתרבות הערבית ישראלית תופשים התמודדות של תכנון התמודדות מרוסנת, פנייה לדת וקיום דו-שיח כדרכי ההתמודדות המוצלחות. בו בזמן הם תופשים, כי סביבתם התרבותית נוהגת להתמודד באמצעות התמודדות פעילה, עזרה, קבלה, מיקוד ברגשות והחצנתם, רגיעה וקונפורמיות. על-פי תפישתם, בתרבותם מרכיבים של השכלה, דת, ניסיון ומסורתיות, התורמים לדרכי התמודדות בתרבותם.
ממצאים אלה מעלים את האפשרות, שמתבגרים בתרבות הערבית ישראלית מאמצים את שתי אופנויות ההתמודדות – סגנון התמודדות פעיל וסגנון התמודדות ממוקד ברגש. כלומר, אפשר ובחברה הערבית ישראלית שילוב אקלקטי של המסורתי, המתבטא בהעברת הניסיון האישי והקולקטיבי מדור לדור עם דגשים מודרניים, המתבטאים בדגש על השכלה, מלומדות וחשיבה הגיונית. תהליך המודרניזציה בתרבות הערבית ישראלית הוא מורכב, בררני ורב-מימדי וכולל דפוסים חדשים ההולמים מרכיבים מסורתיים.