תוכן העניינים
מבוא
אלימות במערכת החינוך גורמים לאלימות בני נוער סיכום ביבליוגרפיה מבוא
האלימות נתפשת כצורה ההרסנית, הלא לגיטימית, של תוקפנות והיא מוגדרת כ"שימוש בכוח, בין אם פיזי או אחר, כנגד הזולת במטרה לפגוע בגופו, בכבודו, ברכושו, בנפשו או בתרבותו" (רוזמן ודיטל, 1999, עמ' 387).
פעמים רבות, במיוחד אצל ילדים, מה שמתחיל כתוקפנות קלה ולא מזיקה לכאורה, עלול להידרדר במהרה לאלימות של ממש. הצקות מילוליות ופיזיות, קללות, משחקים תוקפניים וכיו"ב הם מרמזי האלימות ומזמניה.  בחקר אנשי מקצוע (יועצים פסיכולוגים,יועצים חינוכיים) של מכון אדמתי ביוזמת שפ"י. האלימות הוגדרה  ע"י הנחקרים  כחוסר כבוד הדדי,חוסר סובלנות,חוסר הערכה הדדית, התעלמות מזכויות הפרט,התעלמות מנורמות חברתיות, שלילת זכותו של הפרט לתחושת ביטחון,חוסר תיאום תקשורתי. כלומר המאפיינים שצוינו הם דווקא העדר של מצבים,ולאו דווקא הימצאותם, ונראים כקשים יותר למדידה, בשל היותם מוכללים ומופשטים למדי.    בשנת 2004 נפתחו 41,232 תיקים פליליים לבני נוער, עליה של 13% מהשנה הקודמת (נתוני המשרד לביטחון פנים בדוח אלימות בני הנוער לשנת 2004). הערים המובילות בפשיעה בקרב נוער – 8 ערים צפוניות, עכו, חצור הגלילית, קצרין, נצרת-עלית, עפולה, טבריה, ועוד, ערים עם אוכלוסיה מעורבת יהודים-ערבים ועולים חדשים, עם אחוזי אבטלה גבוהים.  על פי הנתונים ניכר זינוק חד (לעומת 2003) בעבירת נשיאת סכין בקרב כל בני הנוער בישראל. מספר התיקים שנפתחו לבני נוער יהודים בעבירה זאת בשנת 2004, עומד על 503 – עלייה של 19 אחוז לעומת שנת 2003. במספר התיקים שנפתחו לנוער ערבי חלה עלייה של 65 אחוז, בקרב הנוער ממוצא רוסי חלה עלייה של 34 אחוז, ובקרב הנוער ממוצא אתיופי חלה עלייה של 100 אחוז בעבירת נשיאת סכין. מבחינת גיל העבריינים, עולה מהנתונים כי שלושה אחוזים מעברייני הנוער הם בני 12
בלבד. שישה אחוזים מהם בני 13, 13 אחוז מהם בני 14 ו-19 אחוז מהעבריינים בני 15.
אבל מרבית העבריינים הם בגיל תיכון: 28 אחוז בני 16 ו-31 אחוז בני 17. הזירות שבהן תוקפים בני הנוער מתחלקות לארבע קבוצות: 39 אחוז מהעבירות מתבצעות ברחוב, 33 אחוז מהן מתרחשות בבתי הספר, 18 אחוז מהעבירות מתבצעות בבתים ואילו שלושה אחוזים מתרחשות במקומות בילוי, שלושה אחוזים בחצרות ושלושה אחוזים בגנים ציבוריים (אחוז נוסף מהעבירות מתבצע במקומות אחרים ומגוונים). מניתוח שעון העבירות של בני הנוער ניכר כי יש עלייה במספר העבירות בזמן ההפסקות בבית הספר. ברוב שעות היממה מספר העבירות עומד על 500, ואילו בשעות 10:00 ו-12:00, שעות ההפסקה, מספר העבירות מזנק ל-1,000.
האלימות הנה תופעה שכיחה ביותר המופיעה כמעט בכל   הקשר בחיינו: במשפחה, בין שכנים, בכבישים, במקומות בילוי,במגרשי הספורט, בבתי הספר, ברחוב ,ולאחרונה גם אלימות פוליטית, החודרת ומחלחלת לכל תחום בחיינו,ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים. האלימות בקרב ילדים  ובני נוער בישראל מגיעה לתודעת הציבור  בשיאה המזעזעים  ביותר כשכלי התקשורת מדווחים על מקרים קיצונים של רצח,שוד, אונס קבוצתי או סחר בסמים,אבל התופעה הקשה באמת היא  ששיאים אלה הם ביטוי של מעורבות  וחשיפה לאלימות יומיומית ,ברמות שונות של חומרה,שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים  בישראל,בכל מקום בארץ, בכל שכבות הציבור,אם בעבר נהוג היה ליחס זאת לשכבות חלשות באוכלוסייה, או לעדות מסוימות ,כיום זהו נגע, שאינו נחלק למגזרים או שכבות,מה שמציב אתגר לכוון חקירה פסיכולוגית  יותר מתופעה סוציולוגית. הספרות  המדעית מצביעה  על כך ששיעורי האלימות גבוהים במיוחד בתקופת ההתבגרות, בהשוואה לתקופות גיל אחרות,וכי במדינות רבות בעולם המערבי ניכרת החרפה בשיעורי האלימות במקביל  לגידול בהיחשפות הצעירים לשתיית אלכוהול ונשיאת נשק.
אלימות במערכת החינוך אלימות בבתי ספר מאיימת על ביטחונם של תלמידים ומורים ופוגעת במעשה החינוכי. תופעה זו אינה חדשה ואינה ייחודית; ההד הציבורי המתלווה אליה לעיתים קרובות מתגבר בעיקר כאשר מתרחשים אירועי אלימות קיצוניים. בישראל, כמו בארצות רבות אחרות בעולם, קיימת דאגה רבה לגבי נושא זה.
דאגה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בניסיונות מגוּונים ללמוד על האלימות במוסדות החינוך ולזהות דרכי פעולה שיקדמו את מניעת האלימות ואת הטיפול בתופעה. תלמידים מתנהגים בצורה תוקפנית ואף אלימה, הן כלפי תלמידים אחרים והן כלפי מורים (דיין,
2 004). הדוגמאות לכך רבות ויום-יומיות: תלמידים מסרבים למלא הוראות, צועקים, מציקים מילולית ופיזית, מאיימים, מפחידים, ואף נוקטים באלימות גופנית (עמית,
2 004). היקף האלימות במערכת החינוך בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. סוגי האלימות הננקטים מרובים, מכות, חניקות, פציעות קשות בסכינים, ועוד.  בין הסיבות לעליה באלימות ניתן למנות: הישגים נמוכים בלימודים, תחושת נתק מבית הספר, הכרה כי בבית-הספר קיימת אלימות, מצב כלכלי קשה, תזונה דלה או רעב של תלמידים, סבל מאלימות במשפחה, השפעת האלימות בסרטי טלויזיה, בפרסומות, מחשב, אינטרנט, עליית מפלס האלימות בחברה הסובבת  ונזקי הטרור. ילדים אלימים מרבים לברוח מהלימודים, להשתעמם, להכשל בלימודים ולהסתבך עם המורים וההורים. תופעת האלימות הגוברת בבתי-הספר קשורה גם להיחלשות מעמדו של המורה, כירסום בסמכויותיו, זילזול במורים והיעדר גיבוי למורים. אירועי האלימות הקשים בין בני הנוער המחמירים ומתגברים מהווים ביטוי גם למצוקה חברתית וכלכלית בה נתונים ילדים במשפחות דלות אמצעים, הורים מובטלים, משפחות חד-הוריות, ומשפחות עוני. נקיטת פעולות לחיזוק הישגי התלמידים האלימים בבתי הספר עשויות לחזק את הדימוי העצמי החיובי שלהם ולהשפיע בכיוון של השתלבות משופרת במערכת החינוך ובחברה. (נקר,2005) תופעת האלימות בקרב ילדים ונוער מהווה בבואה של מה שקורה בחברת המבוגרים. החברה אלימה יותר, בוטה, וגבולות המותר והאסור נפרצים כל יום. העליה באלימות בחברה מקבילה לעליה באירועי הטרור בישראל.  הנימוסים אינם באופנה עוד, כמו גם ההתחשבות בזולת.
האחריות מוטלת גם על כתפי ההורים שאינם מציבים גבולות ברורים בפני הילדים, לא בלבוש ולא בהתנהגות, מה שגורם למשבר ערכים. הילדים מחקים את המבוגרים בחיפוש פתרון לבעיות באמצעות כח.  ילדים אלימים עלולים לגדול כבגירים אלימים  שקשה לשקם אותם, או בלתי אפשרי. ילדים ונוער האמורים לספוג במערכת החינוך ערכים, מכים אחד את השני מכות רצח, עבור ערכים כמו  כבוד, הוכחת גבריות, שליטה, בריונות לשמה, ועוד. נערים נפצעים פציעות קשות מאלימות של בני גילם כנגדם ושימוש בסכינים. (נקר,2005) משרד החינוך הציב את ההתמודדות עם בעיית האלימות בסדר עדיפות גבוה ותיתכן הכללת הנושא בתכנית הלימודים בבתי הספר. בבתי-ספר מופעלות תכניות רבות ויש פתיחות לטיפול בנושא. המשטרה מעודדת את התלמידים הנזוקים מאלימות במערכת החינוך ואת ההורים להגיש תלונות במשטרה. משרד החינוך שוקל להילחם באלימות בקרב הנוער באמצעים כמו  שלילה של רישיון נהיגה לשנתיים לנערים אלימים, או מניעה של הוצאת רישיון נהיגה, השעייה של תלמידים אלימים מבית הספר והרחקתם לכיתות מיוחדות לתלמידים אלימים וכן חילופי תלמידים בעייתיים בין בתי-הספר.  תלמידים יוכלו להיכנס לבית-ספרם, רק עם כרטיס מגנטי אישי וכן ייערך חיפוש בתיקי התלמידים בכניסה לבתי הספר. (נקר,2005) שבשנים האחרונות נעשה העיסוק בנושא זה אינטנסיבי, עקבי ומתמשך יותר מאשר בעבר. בין היתר הוגשו המלצות מפורטות בעקבות דו"ח ועדת וילנאי לצמצום האלימות במערכת החינוך (דו"ח הוועדה לצמצום האלימות בקרב ילדים ונוער במערכת החינוך, 2001), ואף נערך מחקר ארצי מקיף ראשון מסוגו שהתמקד באלימות במערכת החינוך (בנבנישתי, זעירא ואסטור, 2000).