טקס החינה ומשמעותו
מקצוע | אנתרופולוגיה, היסטוריה וארכיאולוגיה |
מילות מפתח | חינה, חנה, חתונה, טקס, מזרחיים, מעבר, נישואים, נישואין, עדות |
שנת הגשה | 2005 |
מספר מילים | 3274 |
מספר מקורות | 15 |
תקציר העבודה
תוכן העניינים
מבוא
החינה אצל בני עדות המזרח החינה כטקס מעבר החינה כאירוע חברתי סיכום מבוא
בכל חברה האדם מתנהג על-פי טקסים, ואפשר לומר כי האדם הוא יצור טקסי. סדרה של אירועים טקסיים נקראת בלועזית – ריטואל. טקס הנישואין, לדוגמה, הוא ריטואל כיון שהוא אינו טקס אחד ויחיד, העומד בפני עצמו. על-פי המסורת היהודית, מתנהלת במשך תקופה שלמה סדרה ארוכה של טקסים, המקדימה את טקס הנישואין: תחילה השידוך (שלעתים מעורב בו שדכן), אחריו נערך טקס קביעת התנאים – זהו משא ומתן שבו כל אחד מההורים מתחייב לתת כסף או רכוש לבני הזוג, אחר כך בא טקס הטבילה במקווה – לכלה, והעלייה לתורה – לחתן. רק בסוף סדרת הטקסים הללו מגיע טקס הנישואין עצמו – שהוא חופה וקידושין. הטקסים והריטואלים לא רק מבטאים השקפת עולם וערכים אלא גם משמרים אותם. בעזרת הטקסים נוצרת מסורת של חברה ועם.
לדוגמה, לטקסי הנישואין, כמה תפקידים: מצד אחד – הם אמורים לעזור לחתן ולכלה בקבלת תפקידם החדש ולחזק אותם, ומצד שני – הם באים לעזור לחברה לבטא את ערכיה ולחזק אותה. באמצעות טקסי הנישואין מבטאים המשתתפים בטקסים את הכרתם במוסד הנישואין, ובכך משמרים ערך זה כמקודש לחברה ולתרבות.
עבודה זאת עוסקת באחד מטקסים הקשורים בתהליך הנישואין – טקס החינה.
חִינָה (או חֶנָה HENNA) היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאסיה (ולכן, בין היתר בקרב חלק מהיהודים מעדות המזרח) לפני החתונה.
בטקס זה צובעים החתן והכלה את ידיהם בצבע צמחי המופק משורש צמח החינה למזל טוב.
נהוג לערוך מסיבה לרגל החינה, והיא מהווה מעין טקס של מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. הצבע הניתן על ידיהם של החתן והכלה צריך להיקנות, לפי המסורת, על ידי החתן עצמו. את הצבע מורחים בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע לחתן ולכלה-