עבודה זו סוקרת את החברה האירית במאה ה-19 בראי שירי העם האיריים הפופולריים. לאור השירים "פאדי האומלל", "מולי מלון" ו"אומה פעם נוספת", נסקרים (בהתאמה) הנושאים הבאים: הרעב הגדול ופועלי הרכבות באירלנד, העוני בדבלין והחיים העירוניים, והלאומיות האירית של המאה ה-19. העבודה בוחנת את השפעתה של המוזיקה על בני האדם, ומנסה להראות כיצד משתקפים בה תקוותיהם וחלומותיהם.
הקדמה מן המפורסמות הוא שהיסטוריונים, בבואם לחקור את עברן של אומות, ציביליזציות וקבוצות אתניות, מעדיפים באופן מסורתי את המסמך הכתוב. כפי שמציין ההיסטוריון שלמה זנד, "המקור ההיסטורי העיקרי שנחשב היה התעודה המנוסחת במילים כתובות, שנשמרה היטב בארכיוני מדינה או בספריות שהקימו אליטות ממוסדות. מילים נוספות, פרי עטם של היסטוריונים מקצועיים, תרגמו את העדויות הכתובות לנרטיבים מובנים וסולידיים שמאז לידתה של המדינה הלאומית היו הצירים המרכזיים בעיצובה של תודעת העבר."             אולם בחירה זו יצרה בעיות לא מבוטלות.
עד למאה ה-20, לא ידעה רוב אוכלוסיית העולם קרוא וכתוב. על כן המסמכים הכתובים לסוגיהם, בין אם מסות פילוסופיות, ספרי זיכרונות, כרוניקות או דוחות ממשלתיים, ייצגו רובם ככולם את עמדותיהם והשקפותיהם של קבוצות אליטה יודעות קרוא וכתוב. הלכי הרוח בציבור הרחב הגיעו להיסטוריונים, אם בכלל, מבעד למשקפיים המעוותים תדירות של קבוצות אלו.
            כיצד ניתן להתגבר על בעיה זו ולהתבונן באופן מהימן יותר בתפיסות הרווחות בקרב הציבור האנאלפביתי לפני המאה ה-20?
היסטוריונים רבים מהאסכולה החברתית סבורים כי אחת הדרכים המתאימות יותר לעשות זאת היא לבחון צורות בידור עממיות, שהיו והנן פופולריות בקרב המעמדות הנמוכים, כדוגמת השירה המסורתית, הנהוגה בשתייה בצוותא.
לתפיסה זו השלכות מיידיות על חקר ההיסטוריה האירית. באירלנד, ארץ בה מסורת השירה שבעל פה חיה ונושמת מזה מאות שנים, שימשו שירי העם כמדיום חשוב להפצת רעיונות, רגשות, תפיסות עולם ואף דעות פוליטיות.
מבחינה זו, אין זה חשוב אם אותם שירים התחברו במרוצת השנים על ידי "אלמונים", או שנכתבו בידי פזמונאים מקצועיים. עצם העובדה שהתקבלו בציבור, הושרו אינספור פעמים בפונדקים ובשדות, ונכנסו שוב ושוב לאוספי שירים פופולריים, מרמזת כי תאמו להלכי הרוח הרווחים באוכלוסייה. לפיכך  ניתן לראות בשיר העם האירי תעודה היסטורית-חברתית, לפחות בכל הנוגע לחיי היומיום של אוכלוסיית צרכניו.
          המאה ה-19, אחת התקופות הסוערות והקשות בתולדות אירלנד, היתה גם תקופה בה נכתבו  שירי עם רבים, הממשיכים להיות פופולריים גם כיום. חלקם צמחו על רקע המאבק העממי כנגד האנגלים, הלאומיות התרבותית הצומחת ובמיוחד על רקע רצף אירועים מסעירים וטרגיים. הללו היוו כר פורה לאינספור בלדות עממיות נוגות ומרגשות, בעלות אופי היסטורי.
בעבודה זו אנסה לבחון, דרך שלושה שירים פופולריים, שנכתבו במאה ה-19
ונכנסו ל"קאנון המוזיקה האירית", שלוש תופעות שהותירו את חותמן בזיכרון ההיסטורי של תושבי האי. באמצעותם ניתן לראות כיצד התבוננו צרכני השירים הרבים על בעיות חברתיות, פוליטיות ולאומיות שקרעו את אירלנד באותה תקופה. אבחן את תופעת ה"רעב הגדול", התקנת מסילות הברזל והווי החיים של פועלי הרכבת האירים בשנות הארבעים בעזרת השיר "Poor Paddy works on the Railway".
אתבונן על בעיית העוני הקשה בדבלין, משנות הרעב הגדול ואילך, דרך הבלדה הפופולרית על "Molly Malone", ואבדוק את הלאומיות האירית החדשה של שנות החמישים באמצעות השיר הלאומי "A Nation Once Again". לבסוף, אנסה להסיק מספר מסקנות על יחסי הגומלין בין מוזיקה לבין חברה באותם הימים.