המגמה לשילוב הילד שואפת לנורמליזציה ולאיכות חיים המבטיחות התאמה אופטימלית ככל האפשר בין היחיד וסביבתו ע"י:
1.    לאפשר לפרט קיום ככל האפשר לנורמלי
2 .    נירמול סגנון ותנאי חיים בכל חנ"ם
3 .    שימוש באמצעים נורמטיביים תרבותיים ע"מ לאפשר לפרט תנאי חיים טובים, לפחות כשל האחרים, ולקדם כשרים ומיומנויות.
4.     מינימום של הפרדה חינוכית חברתית ומתן שירותים טיפוליים של החינוך המיוחד במסגרת המוסדות הרגילים.                                                                                             בשילוב כאתגר דורש מאיתנו כמה וכמה שינויים  המתבססים על
1 .    מראיית הפרט דרך הלקות ,הנכות, החסר ,כילד "חריג" אל ראייה הוליסטית והדגשת כוחותיו – ילד בעל צרכים מיוחדים
2 .    מגישה של שליטה ועיצוב לגישה של הדדיות ופרסונליות
3 .    מגישה איבחונית לגישה פונקציונלית – ניתוח תפקודים ותוכניות טיפוליות .
4.    הסטת דגש ממבחנים דיאגנוסטיים אל הערכות חינוכיות 5.    מראיית המחנך כסוכן להעברת יידע לראייתו כמחנך מתפתח ואוטונומי בעל שליחות חברתית.
6.     מהעמדת תוכנית הלימודים במרכז להעמדת הפרט , ייחודיותו, אישיותו וצרכיו. העבודה עוסקת בשילובם של ילדים לקויי למידה בכיתות לימוד רגילות, סוגים של ליקויי למידה והאתגרים הכרוכים בהם.