ילדים בני גילים שונים מפרשים תוכניות טלוויזיה בהתאם לעולם האישי המוכר להם, ולא פעם בצורה שונה מאוד מדרכם של צופים מבוגרים. בקינגהם (Buckingham, 1993, בתוך למיש, 2002) טוען כי מה שחשוב או מה שנתפס כמרכזי בתוכנית טלוויזיה עבור מבוגרים אינו בהכרח כזה עבור ילדים, לפיכך לא ניתן להשוות בין תפיסות הילדים לאלו של המבוגרים כקריטריון מרכזי למידת ההבנה של התכנים.
בקינגהם טוען כי כל ביטוי של הערכת דמות, שיפוט מוסרי או הבעת רצון להידמות לה או להזדהות עמה, חושף במידה זו או אחרת אמירות לגבי זהותו של הילד הדובר בהקשר החברתי שבו הוא מתרחש. בעבודה זו ניסיתי להבין את נקודת מבטה של אלמוג (בת 15 וחצי) ביחס לטלוויזיה, בהקשר לסביבת הצפייה שלה, הרגלי הצפייה, ועולמה האישי והחברתי.
בראיון האישי הועלו מספר מסקנות אותן אשלב בחומר התיאורטי.
הדרמה הטלוויזיונית עוסקת באנשים מ"החיים", בבעיות קיימות, בהתלבטויות מוכרות, בפתרונות אפשריים. אומנם אין אלה אנשים של ממש, כי אם שחקנים המגלמים דמויות דמיוניות, אך הם מייצגים את האפשרות של ממשות (למיש, 2002). מניתוח הראיון עולה כי אלמוג מייחסת חשיבות ורצינות רבה לסדרה "סאמרלנד" ועל כן הבעיות המאפיינות את הדמויות בתוכנית זו מסייעות לה בתהליך פתרון הבעיות וקבלת החלטות על סמך ההתמודדות של הדמויות בסדרה, כפי שהיא מסבירה.
תוכן העניינים:
ראיון     6-1
ניתוח ביקורתי של התוכנית "סאמרלנד" –…    9-7
מסקנות —  11-10 סיכום –..  15-12
עמדתי האישית   18-16
מקורות —    19