עבודה זו הינה במסגרת קורס "קולנוע ופוליטיקה" של מולי פלג במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. .עבודה זו הינה עבודה מסכמת של הקורס אשר דן במושגים קולנוע ופוליטיקה, שניניהם נתיבי תקשורת היוצרים שיח ודיאלוג. הקולנוע בעבודה סייע בהבנת נושאים ומושגים פוליטיים השנויים במחלוקת, בייחוד לאור דיון במושגים מופשטים כגון שיוויון, צדק, חירות, כבוד, אידיאולוגיה, סמכות, לגיטימציה או קונפליקט.
עבודה זו דנה במושגים המופשטים שציינתי לעיל אשר באים לביטוי בקולנוע באמצעות דיונים פילוסופיים של הוגי דעות כהגל, הנרי אונגר, מארקס וכדומה. חלק ראשון שאלה ראשונה:
המאה העשרים ואחת הצטיירה לאורך השנים הרבות כעתיד מרוחק וכמעט  בלתי נתפס. הדרך שבה תוארו והוצגו החים האנושיים בשנות האלפיים בתחומי הספרות, הקולנוע והאומנות החזותית מלמדת על תפיסתם כחיים מתקדמים ועתירי טכנולוגיה, אך גם קרים ומנוכרים; חיים אשר הפרט מאבד בהם את ייחודו, את זהותו, את פרטיותו,וחירותו (קינג,
2 002). תחושות הניכור הינו מושג שהיה במוקד הפילוסופיה הפוליטית הסוציליסטית והליברלית  כמו שלכל דור ודור היה מושג המפתח האתי שלו, סביבו יכול היה לנסח באופן הטוב ביותר את אשכול בעיותיו הבסיסיות. מושג זה הוליד אחריו פילוסופיות,יצירות אומנות, וכדומה סביב הדיון בשאלת הניכור.
בשאלה זו אדון במהות המושג ניכור ובמרכזיותו הרבה בעידן המודרני. כמו כן אסביר את הקשר בין ניכור לזהות ומשמעות וכיצד שונה הגדרתו של מארקס מהגדרתו של היגל לגבי משמעות המושג ניכור באמצעות הדגמת הניכור משלושה סרטים: מרד הנעורים, 16 מתוק, התרסקות.
ניכור הינו בידוד נתק, חוסר סינכרוניזציה עם הסביבה , ואי השתלבות במערכת הפוליטית של הסביבה. פוריה טען שהאדם מטבעו הינו אדם יצרני, יצירתי ואוהב עבודה וניכור הינו כאשר המציאות מונעת ממנו לממש את אופיו. עמנואל קאט פילוסוף נוסף טען שניכור הוא הפער בין מה שהאדם רוצה להיות לבין מה שהוא באמת כהפער הוא בין הצפייה ליכולת. כלומר, מכאן אפשר לראות ששאלות רבות עולות מנושא הניכור ומעלות דיונים רבים על מהות הניכור ,ומולידים תיאוריות שונות אך המתבססות ברובן אחת על השנייה, ביניהם הגל ומארקס.
על פי הגל ניכור זה כל המאבקים שאדם מנהל בימי חיוו ולכן הניכור הינה תופעה נצחית וטבעית בחיי האדם והשאלה היא כיצד האדם מתמודד עם הניכור המצוי באופן טבעי .
מארקס אשר מושג הניכור תופס מקום מרכזי בפילוסופיה שלו ובביקורתו על החברה הקפיטליסטית לוקח ומשתמש בתורתו של הגל ומיישם את כל הרעיונות והגישות של הניכור לתפיסה משלו. על פי תפיסת מארקס ישנם ארבעה סוגים של ניכור: בתהליך העבודה, במוצר הסופי של העבודה, במה שהשיטה הקפיטליסטית עושה לטבע ואחרון במה שהשיטה הקפיטליסטית עושה לאופי האדם כשהחומרה והתנאים הסביבתיים והמוטיבציוניים לשינוי בבני האדם הנאלצים להעלות רעיונות כדי לשרוד ולהתקדם.
לפי מארקס העבודה היא סגולה בלעדית של האדם לקחת מהטבע ולהפוך אותו לצורך קיומו, כלומר שיעבוד הטבע לצרכיו.
סוגי הניכור על פי מארקס הינם:
* בתהליך העבודה אם האדם לא נהנה מהעבודה נוצר ניכור, זרות וריחוק בין האדם לבין עבודתו. * במימד התוצר הסופי אין לו מושג מה התוצר הסופי, מה הוא מהווה מהמוצר הסופי ולכן הוא מנוכר ממנו.     * במימד הטבע הקפיטליזם והמכניזם הורס את הטבע וההרמוניה בין האדם לטבע, לכן נוצר ניכור נוסף. במימד * אופי האדם  המערכת הקפיטליסטית מונעת מהאדם ליצור הרמוניה וכך מושפע אופי האדם. כלומר, ההבדל בין היגל למארקס הינו בין הניכור הנובע מהשיטה הקפיטליסטית המניעה את האדם אחר כסף ולא הכמיהה ואהבה לעבודה שטען מארקס.
היגל לעומתו,חש כי הניכור הוא טבעי ונובע מעצם אופי האדם ואיך שהאדם מתמודד עם ניכורו.
 התנגדותו של מארקס לקפיטליזם נובעת מעצם הניכור המתפתח כתוצאה מהעידן המודרני, המערבי והקפיטליסטי .
סיבת הניכור בחברה הקפיטליסטית מבוססת על הניכור בין אמצעי הייצור ליצרן והתגלמותם ככוח נוכרי השולט בו (אנרי, 1997)  כשלמעשה הקפיטליזם , הוביל את הניכור לשיאו הטוטאלי . בעידן הקפיטליסטי האדם השיג מידה מסוימת של חירות ועצמאות אשר מאפשרת לו להבין את חירותו, אך מול חירות זו עומדת החברה כולה, על מוסדותיה, וגוזלת ממנו את חירותו.
"העולם החברתי" מלא עצמים אשר מקורם בחירותו, יצירתיותו של האדם שנגזלה ממנו. "הון","קניין", "ממון", ו"עושר" נראים כישויות ממשיות בעלות עצמאות וכושר פעולה משלהן . הפועל רוצה להשיגן , מוסר את כל האנרגיה שלו ומוותר על השעות היפות של היום ועל השנים היפות של חיוו על מנת מה שלעולם לא יושג על ידו.                                                                                 בעקבות העידן המודרני והתקדמותו, הבעיות הגדולות של החברה בת מתוארות כנובעות מצורות שונות של ניכור. אנחנו יכולים להבחין בשש צורות עיקריות שונות בהן, מבחינה סוציולוגית, ניכור אמור לאפיין את התחושה של אנשים מודרניים. צורות ניכור אלה הן:ניכור של חברת המעמדות, הניכור של החברה התחרותית, הניכור של החברה התעשייתית, של חברת ההמונים, ניכור הגזעי, ניכור בין דורות.                                                                             דהיינו, העידן המודרני אליו התנגד לו כל כך מארקס הביא את האדם להיות חלק זעיר מתוך מערכת גדולה –